19
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
50 לקוטי החסידות?', שבני גד ובני ראובן רצו להישאר בעבר הירדן ולעסוק במקנה משום שבעבודתם של רועי צאן אין טרדות', ובעיסוק זה יוכלו תמיד להיות קשורים לקדוש-ברוך-הוא.
לפי זה מובן הדמיון* של בקשת בני גד ובני ראובן לחטא המרגלים: גם המרגלים רצו להישאר במדבר מפני שידעו*, שבכניסה לארץ ישראל תיפסק ירידת המן ויהא עליהם לאכול לחם מן הארץ, וכיון שכדי לקבל לחם מן הארץ צריך לעמול במלאכות רבות: חרישה, זריעה וכדומה - ולפיכך הם רצו להישאר במדבר, מנותקים מן העולם, במקום שגם אכילתם (ושתייתם) הגשמית היתה לחם מן השמים (ומים מבארה של מרים).
ולפי זה מובן הקשר של חיבת המן של בני גד (וראובן) לטענתם "אל תעבירנו את הירדן": מפני שחבבו את המן, לחם מן השמים, הם לא רצו להיכנס לארץ ישראל, ולעסוק בענינים ארציים.
ט. בני גד לא הגיע לשלימות תכלית המן
אך לכאורה אין מובן: כיצד ייתכן שהחיבה למן תגרום לתוצאה% שאפשר להשוותה לחטא המרגלים?
ההסבר לכך הוא:
תכלית ירידת המן לא היתה אכילתו בלבד, אלא כדי להביא לידי זיכוך אוכלי המן, בכל כוחותיהם, עד לכוחות הנמוכים ביותר, הקשורים לאכילת בשר**.
מכך מובן, שכדי לממש בפועל את תכלית המן בשלמותה, יש צורך גם באכילת בשר"י, ושהבשר יזדכך על ידי המן%.
הערות
- 2. ד"ה ומקנה רב דשנת תרכ"ט (בתחלתו), תש"כ ותשכ"ט. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ח ע' 3 ואילך.
- 3. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 75 הערה 9.
- 4. מטות לב, ח. שם, יד.
- 5. ראה לקו"ת ר"פ שלח. ובארוכה - לקו"ש ח"ד פ' שלח.
- 6. להעיר מלקו"ת ד"ה וילך ראובן (סוף ס' ויקרא).
- 6. דברים ג
- 7. שיחות
- 36. שזהו חילוק מן הקצה אל הקצה, כדמוכח גם מזה שהמן ירד בזכות משה (תענית ט, א) ולחם אבירים (זה המן) אכל איש (זה משה - ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 19 ובהנסמן שם) משא"כ בבשר - אמר משה מאין לי גו' - שאינו שייך לזה כלל (אפילו לא להמשיכו לאחרים) - ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ח ע' 109 ובהערה 42.
- 7. ראה לקו"ש שם ע' 112 הערה 57.
- 8. ראה יומא עה, ב (לחד מ"ד) "אף דברים שתגרי אוה"ע מוכרין להן המן מפיגן". וגם לפי הדיעה הראשונה שביומא שם - מכיון שהמן נעשה דם ובשר כבשרם, פעל זיכוך (בכללות הגוף, ובאיברי העיכול וכו' ובמילא) גם בשאר המאכלים שאכלו (ובדוגמת אכילת שבת (ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ד 19 השייכות דמן לשבת), שעל ידה, גם האכילה דחול שלאחרי'* היא באופן נעלה יותר - אף שרק בשבת - פרש שבתכם לא קאמר**).
- 11. *) להעיר ממ"ש הוא יברך הזבח אח"כ יאכלו הקרואים (ראה סהמ"צ להצ"צ מצות אכילת קדש פ"ב).
- 12. **) תו"א ר"פ ח"ש (זהר ח"ב פח, ב).
מצוטט ב־1 עמודים
- אגרות קודש א'קצד לקוטי שיחות ח"ט ע' 19
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.