16
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ולמרות זאת אין מוזכרת המלה "לבן", ויותר מכך - המן אינו מוזכר כלל.
ד. מדוע חשוב לציין שהמן הוא לבן!
כדי להבין את כל הנ"ל, יש להקדים ולהסביר, מדוע בתוכחה על ש"תפלו על המן", הדגיש משה שהמן הוא "לבן".
מדוע חשוב כאן הפרט "שהוא לבן"? בפשטות נראה*', שהדבר דומה למסופר בפרשת בהעלותך, שכאשר התלוננו בני ישראל על המן, השיב להם הקדוש-ברוך-הוא5 "והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדולח - ראו באי עולם על מה מתלוננים בני, והמן כך וכך הוא חשוב".
אך לאמיתו של דבר אין די בהסבר זה: בפרשת בהעלותך נאמר, שבני ישראל לא התלוננו על חסרון במן, אלא טענתם היתה "נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו">', שאין להם מזון אחר מלבד המן, ולכן מובנת התשובה "והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדולח": כיון שהמן "כך וכך הוא חשוב", עליהם לשמוח בו.
אך בפסוקנו, המשמעות של "תפלו על המן" היא, כפירוש רש"י?י, שהם
אמרו "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל", ש"עתיד המן הזה שיתפח במעינו"*' - ואם כך, אין מובן: הפרט שהמן הוא לבן מוכיח על היותו חשוב, אך מענה זה אינו שולל את הטענה שהוא עלול להתנפח במעיים?
כן אין מובנת התשובה "והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדולח" לגבי טענתם "בלתי אל המן עינינו"ל: במזון חשוב בעיקר טעם המאכל, ולא מראהו וצבעוא, ולפיכך, היתה התשובה צריכה להדגיש בעיקר, שבמן ישנם כל הטעמים, אך מעלה זו של המן מוזכרת רק מאוחר יותר
הערות
- 4. ראה גם גו"א כאן.
- 5. יא, ז. פרש"י שם.
- 6. שם, ו.
- 7. בגו"א כאן: "המקום ששם תפלו על המן והוא קברות התאוה" (ובמשכיל לדוד כאן, שכוונת
- 5. דברים גנ שיחות -
- 6. רש"י ב"תפלו על המן" היא לב' הענינים). עיי"ש. אבל בפרש"י כאן מפורש "ואמרו ונפשנו קצה בלחם הקלוקל".
- 7. וי"ל, שהוכחת רש"י לזה היא - כי ענין "תפלו על המן" (שהכתוב מרמזו ב"תפל") הוא, שדיברו על המן עצמו (ולא, שלא הסתפקו בו, כבקברות התאוה*).
- 8. חקת כא, ה. פרש"י שם.
- 9. ובפרט להפי' שבמס' יומא (נעתק בשוה"ג להערה 17).
- 0. ביומא עד, סע"ב: "אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל". אבל (שם הוא בנוגע לכללות ענין הראי' ולא לפרטי מראה המאכל*. ועוד דבכל אופן) פשוט, שבנוגע להטענה דבלתי אל המן - המענה "והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדולח" אינה תשובה. ואדרבה.
- 11. *) ביומא עה, סע"ב: "ועתה נפשנו יבשה אין כל עתיד המן הזה שתיפח במעיהם כו"". וזהו בדרך לימוד הש"ס ומדרשים, אבל משמעות פשטות הכתוב היא כבפנים ההערה.
- 12. *) ועפ"ז יומתק פרש"י (בראשית ג, 1) ד"ותרא" "לעינים" אינם כפשוטם.
מצוטט ב־2 עמודים
- לקוטי שיחות 161 לקו"ש ח"ט ע' 16
- תורת מנחם שיחת ש"פ ואתחנן, שבת נחמו, ט"ז מנחם-אב, ה'תשכ"ח לקו"ש ח"ט ע' 16
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.