15
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
6 לקוטי סוג נוסף של עבירות - "אם יאדימו כתולע", אשר על ידי התוכחה "כצמר יהיו".
ואף בענין הגאולה שבסוף ההפטרה, המקביל לכניסה לארץ ישראל בסוף פרשתנו, כדלעיל בסעיף א', יש שני ענינים: "ציון במשפט תפדה", "ושביה בצדקה".
ג. "לבן" - רק בסוג אחד של תוכחות
"שלג" ו"צמר" - שניהם לבנים. אך לובן השלג צח יותר מלובן הצמר<, ולכן נאמר דוקא לגבי השלג הביטוי "כשלג ילבינו".
גם בכך רואים את הקשר שבין שני סוגי התוכחות שבפרשה לבין שני סוגי התוכחות שבהפטרה, שגם בפרשה מוזכר המושג "לבן" בפסוק, ואף זאת - רק לגבי סוג אחד של תוכחה:
בין דברי התוכחה של משה לבני ישראל ברמזים נאמר "בין תפל ולבן", ומשמעות המושג "ולבן" היא מראה לבן, ולא שם מקום. כדברי רש"י "הוכיחן על הדברים שתפלו על המן שהוא לבן"5.
והנה, גם דברי התוכחה הגלויים היו
דברים ג
קשורין למן: משה הוכיח בגלוי"% את בני גד ובני ראובן על הישארותם בעבר הירדן ואי כניסתם לארץ ישראל, וענין זה קשור למן?,
כנאמר בספרים", שהסיבה לכך שלבני גדל היה "מקנה רב... עצום מאד""' - אשר על כך הם אמרו "אל תעבירנו את הירדן"! - היא משום שחבבו את המן?' ולא אכלו מאכלים אחרים, ולפיכך לא שחטו את צאנם ובקרם, כשבטים האחרים, והמקנה שלהם נותר בשלמותו'',
הערות
- 65. משנה רפ"ק דנגעים. וראה גם ירושלמי פ"ט דשבת סה"ג.
- 6. להעיר מיומא עה, א: "לבן שמלבין עונותיהן של ישראל" - בדוגמת "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו".
- 6. בארוכה ס"פ מטות והמסקנא - בסוף פרשתנו.
- 7. ראה זח"ג (קנה, ב) שכמו שבני גד לא היו בא"י (ממש), כן המן לא הי' בא"י.
- 8. תפארת יהונתן עה"פ (מטות לב, א).
- 9. הטעם מה שלבני ראובן הי' מקנה רב - מובן בפשטות (תפארת יהונתן שם. ושם בפי' הא' - שגם בבני ראובן היתה חיבת המן): ליעקב הי' מקנה רב (ויצא ל, מג). והרי ראובן הוא בכור ישראל (ראה רש"י וישלח לה, כג: בכור לנחלה), ונוטל פי שנים.
- 0. מטות שם.
- 1. שם, ה.
- 2. להעיר מזהר שם (עפ"י מק"מ), שע"י אכילת המן נעשים גבורים כגד.
- 3. אבל בכ"ז, לא הי' להם מקנה רב כ"כ כלבני ראובן - שהרי גם שאר השבטים ששחטו צאנם, נשאר להם מקנה, אף שהי' להם רק חלק אחד בנכסי יעקב. וא"כ בני ראובן שהיו להם ב' חלקים בנכסים, נשאר להם (בפשטות) חלק א' שלם וגם מהחלק ששחטו - שנשאר להם כמו בשאר השבטים. משא"כ בני גד = הי" להם רק חלק אחד. ולכן מקדים הכתוב (מטות שם, א) בני ראובן לבני גד (נוסף למה שראובן הי' הגדול) - אף שבהמשך הכתובים שם לאח"ז מקדים בני גד (לפי שהיו גבורים - ראה בארוכה לעיל ס"ע 1 ואילך ובהערות שם).
מצוטט ב־2 עמודים
- תורת מנחם שיחת ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשכ"ט לקו"ש ח"ט ע' 15
- תורת מנחם שיחת ש"פ דברים, שבת חזון, ד' מנחם-אב, ה'תשכ"ט לקו"ש ח"ט ע' 15
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.