337

כי, כסיום המאמר (שם): בחסדי א-ל עליון מתעורר רוח ממרום וכו' עד אשר צדיק מצרה נחלץ (דכל אחד ואחד מישראל בכלל זה) וכמ"ש ועמך כולם צדיקים.

(ממכ' מוצש"ק פ' פנחס, ה'תשכ"ו)

6-70 ב"ה, ה' תמוז, ה'תשכיז

. . . בעמדנו לפני ימי הסגולה יב-יג תמוז הבע"ל,

יה"ר שזכות בעל הגאולה והשמחה -- הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו -- תעמוד לכאו"א מאתנו בתוך כאחב"י -- שליט"א, להמשיך ברכות הי בכל המצטרך בגו"ר,

כולל, כמובן ופשוט. הצלחה רבה בהפצת היהדות והתורה (הנגלה והפנימית) והמצות

ומתוך מנוחה אמתית ושמחה וט"ל,

וביתר שאת בזה וביתר עז -- מתחיל משנה זו, ארבעים שנה לגאולתו, שבארבעין שנין קאי אינש אדעתי' דרבי' -- סוף דעתו ותבונתו וחכמת משנתו.

ולא רק בא אז וקאי אינש אדעתי' ותורת רבו (ע"י שמדקדק -- במשך זמן זה -- בהענינים והדקדוקי תיבות כו),

הי תמוז: בזח"ב (פ"ב, ב) על הכתוב (יחזקאל א; א) ברביעי בחמשה לחודש ואני בתוך הגולה גו' נפתחו השמים ואראה מראות אלקים : זה העם לא ה" אמאי אתגלי שכינתא תמן, אי תימא בגיניהון דישראל כו' אלא הכי תאנא אי לאו דאתגלי לא הוו ידעין. וראה מו"ק (כה, א). וכמדומה שאף שהאריך הרמב"ם בענין הנבואה ופרטיי, לא הזכיר התנאי שצ"ל בארץ ישראל דוקא (התחלתה עכ"פ) -- ומסתימת לשונו בהלי יסוהיית (פייז ה"א) משמע דלא ס"ל תנאי זה. והוא כדעת הזהר (וגם במו"ק ילייפ דרק בבל"כשדים ממעט -- וכקושית הזהר וכדיוק הל' בבל גרמה. ופרש"י במו"ק -- הוא ע"פ דְעֶת זח"א קמא, רע"א. ואולי יש לתווך -- בדוחק קצת -- בין ב' הדעות ע'"פ זח"א קסו, א). ואכי"מ.

קאי איניש : ע"ז (ה/ ב). וראה זח"ב (כה, א).

סוף דעתו ותבונתו: בפרש"י (ע"ז שם).