296

...ומענינא דיומא. דפרשת שבוע זה, שתוכנה -- ענין המרגלים, אשר אותה שעה כשרים היו, ולכן נבחרו ונשלחו ע"י משה רועם של ישראל, אלא שלאחרי שויעלו ויתורו אירע מה שאירע -- כמסופר בפרשה בארוכה.

וע'פ ביאור רבנו הזקן (בלקוטי תורה ובכ"מ) מובן, אשר טענת המרגלים היתה, דמה לבני ישראל להכנס לארץ, אשר שם עיקר העבודה מצות מעשיות ורוב ההתעסקות בעניני ארץ: החורש והזורע וכו' ואספת דגנך ותירושך ויצהרך, ואדם חורש בשעת חרישה כו' ואוסף משעת אסיפה -- ותורה מה תהא עלי'? אבל במדבר, הרי כאו"א לחמו ניתן ומימיו נאמנים ופנוים הם אך ורק ללמוד התורה ולימוד ממשה רבנו הוא אשר קיבל תורה מסיני ומלמדה לכאו"א.

ולכאורה כיון שאותה שעה כשרים הין, שמזה מובן שרצו למלאות רצון השם לתור ,את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל", ע"מ להכנס לארץ בכל אופן -- מה נשתנה לאחרי שויעלו ויתורו שחזרו בהם והביאו דבת הארץ רעה?

והביאור הוא -- ע"פ דברי חז"ל שאינה דומה שמיעה לראי', וכאשר באו אל הארץ וראן, וכמש"נ -- וכל העם אשר ראינו גו' ושם ראינו את הנפילים גו' חה פרי', אמרו (לנפשם וגם לשולחיהם) לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו, שאי אפשר להחזיק מעמד ועאכו"כ שאי אפשר לעלות מדרגא לדרגא, ואדרבה -- הארץ אוכלת יושבי' היא (אף שרצונם ליישבה, לעשותה ארץ נושבת -- עסקם בהחורש וזורע היא באופן שכל מעשיך לשם שמים ויתרה מזה -- בכל דרכיך דעהו ועד -- לקיום מצות מעשיות בפועל).

והוראה מכל האמור בעבודת האדם, אשר אל יפול לבו עליו בגשתו אל העבודה בפועל ופוגש קישוים העלמות והסתרים שלא שיערם מראש, או שלא שיער אשר בצורות גדולות מאד הם ועז הדבר אשר צריך לכבשו ולבררו - כי כבר הי' לעולמים, כנ"ל בפרשתנו סיפור הנסיון ביחד עם העצה לזה