286

והתכלית בזה -- אל מול פני המנורה יאירו שבעת הגרות, שכל אחד ואחד איך שלא תהי' תחלת קיומו את התורה ואת המצות באחת הדרגות דשלא לשמה -- מתוכה בא לשמה,

ואפילו זה הנקרא נדח, שהוא עוד למטה יותר מזה הנקרא רחוק כמובן, הרי הובטח כי לא ידח ממנו נדח, כפסק הדין בפנימיות התורה ועד לפסק דין גלוי בנגלה דתורה.

ויהי רצון שיעשה כל אחד ואחד ככל האמור בנוגע לכל עניניו, אשר יאיר אל מול פני המנורה ואפילו אלה שלעת עתה הם בבחי' נדח, ויעשה זה ברעותא דלבא, אופן עבודת אהרן, ובחי' אהרן שבכל אחד, שהרי אהרן הוא משבעה הרועים, ועד לאופן שעד ירכה עד פרחה מקשה היא,

שירכה -- הכי תחתון שבו ופרחה -- הכי עליון שבו, יהי' מקשה אחת זהב טהור... (ממכ' מוצש"ק פרשת בהעלותך, ה'תשכ"ד)

... קוראים פ' בהעלתך את הנרות, הרי בודאי שיש בזה משום הכנה והתעוררות..:

ובפרט -- על פי המבואר בלקוטי תורה (פ' בהעלותך) לרבנו הזקן, שענין המנורה -- כי הנשמה קרוי' נר, כמ"ש גר ה' נשמת אדם כו" ויש בנש"י בחינת ז' נרות שהם ז' מדרגות בעבודת ה', יש עובד מאהבה משוך כמים, ויש מאהבה כרשפי אש, ויש על ידי התורה קו הממוצע וכו' (ראה שם באריכות).

ומכאן ההוראה לכל אחד ואחד מבני ישראל לא רק להמשיך ולהעלות בנשמתם הם -- נר תמיד דנר מצוה ותורה אור, אלא גם להדליק ולהלהיב נשמת כל או"א מבנ"י, לכל סוגיהם, באופן שגם הם וביתם יהיו משכן ומקדש לו ית', בהתאם לרצונו ולהבטחתו של הקב"ה ושכנתי בתוכס, בתוך כל אחד ואחד מהם.