283
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
אם הענין רהתהוות היא בכל רגע וכפי' הבעש"ט בלעולם ה' דברך נצב, מכריח הענין דהשגחה פרטית בכל נכרא :
ואז ע'כ צ"ל דכל הנ"ל דסבירא להו דאין השגח"פ בדצ'ח, חולקים גם בענין ההתהוות בכל רגע.
והנה אף שאלו שתפסו ענין הצמצום כפשוטו לכאורה ברור שיחלקו על הא דההתהוות היא בכל רגע וכוח הפועל צריך להיות תמיד בנפעל, אבל יש להביא כמה ראיות דהאומרים דאין השגח"פ בדצ"ח (ובעל שו"א שהוא בכלל, סבירא לי' דאין ענין הצמצום כפשוטו כמ"ש באריכות ויכוח ב' פל'"ת) אפשר שיחזיקו בשיטה דההתהוות היא בכל רגע. וכל גדולי ישראל הנ"ל אין הכרח כלל לומר דחולקים על שיטת הבעש"ט בענין דדברך נצב, אף שלא פירשו הדבר באר היטב בספריהם.
ג) כמו דאין סתירה מבחירה חפשית של האדם לענין דדברך נצב ואומרים (כנ"ל מרמב"ם הלכות תשובה) שחפץ היוצר לתת זה לרשות האדם, כמו"כ נאמר שחיות השייך לדצ'ח ניתן לשר ומזל הממונה על מין זה מדצ'"ח -- (ופשיטא שאין הכונה כאן לומר שיש להם בחירה חפשית. עי' תניא רפלייט לקו"ת ביאור והניף ס"ג. כבוד מלכותך תר"ס) -- או שזה נתלבש בחוקי טבע או גם שנמסר למקרה בעלמא -- (וכנ"ל בלשון השו"א) -- כי מצד ענין דדברך נצב כל אלו שוים הם.
ד) עפ"י המבואר בדא"ח, לכאורה ברור דענין ההתהוות וענין השגח'"פ הם במדרי' שונות, והשגח"פ ענינה שינויים ותלוי' בשכר ועונש, ידיעה שלאחר המעשה ד"ת. משא'כ התהוות וקיום הדבר, ענינה התהוות מאין ליש שרק הוא לבדו בכחו ויכולתו כו' קיום הישות, סובב כ"ע, אלא שבא ע"י ממכ"ע כו'. ועי' בפלח הרמון ד"ה ארדה נא ס"ט מ"ש בהפרש שבין ענין ההתהוות וענין ההשגחה.
והנה בסיום המשך ר"ה רס"ג כתב, שהשגחה שעל הנברא זהו חיותו, ומציין לסש"ב פמיח (אף ששם לא נזכר אלא הלשון ידיעה, ולהעיר מתו"א
הערות
- 1. ומהראיות :
- 2. א) גם הסוברים דאין השגח"פ בדצ'ח, ס"ל דידיעתו ית' הוא בכל מאורע פרטי בדצ"ח, וכנ"ל בשם העיקרים, וא"כ גם בכח המהוה יאמרו כן דמאי שנא.
- 3. ב) החידוש בדברך נצב הוא. שבכל רגע ההתהוות מחדש, אבל לכו"ע ברגע הראשון -- וכמו בעת לידת ולד -- הטלת נשמה -- הוא ע"י דבר ה' ולשיטת הרמב"ם וכו' לידת ולד בהמה וכו' אינו בהשגח"פ כי אם במקרה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.