282

ומלשון שו"א (הובא לעיל) שמבאר ענין השגח"פ ,עפ"י מה שמצא גם בספרי המקובלים" משמע שגם בס' קבלה לא נמצא.

ומובן שדעת אלו שלא התעסקו בשאלה זו, לא שקו"ט בזה שיש מקום לחקור בזה וסברות לכאן ולכאן, ובהלכם אחרי פשוטי הכתובים מרגלא בפומייהו מסל'"ת דהשגח"פ בדצ'ח, אין דעות אלו נכנסים למנין השיטות: אףי שעפ"י הבירור לאח"ז, כשנתגלה אור הבעש'ט נודע שכיוונו אל האמת.

דוגמא לדבר: מה שכ' ברמב"ם (שגגות פי'ג ה"ה) ,בד'א כשחי' זה שידע שטעו חכם או תלמיד שהגיע להוראה, אבל אם הי' עה (ומובן שהכוונה ע'ה בהלבה זו, ואין ג"מ אם הוא חכם בהלכות אחרות) ה"ז פטור; שאין ידיעתו באיסורין ידיעה ודאית ומצטרף לכלל השוגגים על פיהם".

ובקל יש לחלק בין הנ"ל להא דסש"ב פמייב שכ': והנה כדי להשכיל כו' אך כל ישראל מאמינים כו', ועד"ז באגה"ק סכ"ה: וגם היא אמונה פשוטה כו'.

והגה במו"נ ח"ג פי"ז ביאר דעה רביעית -- לפי הסדר שם -- בהשגחה. שהיא בכל הנמצאות -- גם בדצ'ח -- וזה מכריח לשיטה זו שיגיע גמול בעוה"ב גם לבע'יח בעד מה שקרה להם יסורין ומיתה בעוה"ז, כיון דכל דרכיו משפט. ומסיים : אמנם ענין זה הגמול לבע'ח שאינו מדבר לא נשמע כלל באמונתנו (באומתנו?) לפנים וגם חכמי התלמוד לא זכרוהו כלל אבל קצת האחרונים מן הגאונים זיל כאשר שמעוהו מכת המעתזילי' (כת הפילוסופים) ישר (שיטה זו דגמול לבע"ח) בעיניהם, והאמינוהו. (והרמב''ם דוחה דעה ז).

וצריך עיון אם זהו מכוון לשיטת הבעש"ט, כיון דלשיטה זו מוכרח ענין הגמול לבע"ח בעוה"ב, ועפ"י המבואר בדא"חי ענין השכר אינו שייך כ'א בבנ'א בעלי בחירה.

ואף אם נחלק בין שכר וגמול שבמו"ג שם, שהוא רק תשלום כנגד היסורין שסבלו, ונאמר שזהו בדוגמת מש"כ בלקוית סוד"ה ושמתי כדכד השני בענין תועלת ותיקון הסוס, א"כ הו"ל להגאונים לומר ענין זה גם בצו"ד ולא רק בחי, שאם נקצץ הצומח או נאבד הדומם קודם זמנו (וידוע שהוא קודם זמנו אם הוא באופן דעובר אבל תשחית) ה"ז יסורין ומיתה לנפש הצומחת והדוממת, ועוד שבלקו"ת קאי בעליית ניצוץ הקדושה ואינו ענין לגמול בעד היסורין.

ואף שע"י המבואר בלקוית מתורצת הקושי' לשיטה הנ"ל מפני מה יש יסורין ומיתה לבע'"ח פרטי זה, בכ"ז הנה ענין אחר הוא ולא ענין הגמול,