269

אבל נמשך בעקב) דאף דסו"ס צ"ל ברור, אבל אפילו בלול, שמתחיל העבודה במקום דתערובת טו"ר ורוח צפונית מנשבת, גילוי מלמעלה עליון ביותר שלכן עלי' העולם מתקיים והיא תדירה (ב"ב כה, א) ועיקר זמנה בחצות לילה אז היא לבדה (ברכות ג, ב. וכידוע בענין ויחלק עליהם לילה, גילוי ממה"מ בחצות לילה, ובכ"מ) וזהו מפזר את העבים, זה הוא ברור והחטים מצליחין כל השנה. ויש להאריך, ואכ"מ > +

(ממכ' ימי הגבלה דחגה"ש, תש"ט) ו

. . . מתכוננים לחגיגת סיום מס' נדרים, בשבוע דשבעה באדר הבע"ל, בו נולד משה רבנו מושיען של ישראל,

אשר קבל תורה מסיני ומסרה כו' עד -- לתלמידים הרבה אשר במשך כל הדורות,

כי אף אשר במעמד הר סיני, היו נוכחים את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה כמבואר בדברי רז"ל, הרי משה רועה נאמן, הוא העומד בין ה' ובינינו עומד ומחבר ומגיד ומפרש את דבר ה' לבני ישראל,

אשר כל אחד ואחת מהם מושבע הוא מהר סיני לקיים התורה ומצותי". אשר השבעה זו היא גם נתינת כח מלמעלה לקיים המצות. וכמבואר בריש מסכת נדרים, דאפילו מה שנשבע מעצמו לקיים המצוה, הרי עי"ז מזרז עצמוו עאכו"כ המושבע מנותן התורה ובורא האדם.

ואף שלכאורה קשה: באם מה שמושבע ועומד מהר סיני אינו מספיק שיוכל לעמוד במלחמת היצר ולנצחו -- מה תוסיף השבעת עצמו לקיים המצוה ?

-- מובן הביאור ממרז"ל בסיום המסכת: אם איתי' דעבד איסורא (כי לא עמד במלחמת היצר ועבר על רצון בוראו, בכל זה) ארכוסי הוא מירבס, כדי שלא יראה קלונו -- כי לפעמים מורא בשר ודם ובושה מלפניו -- פועל יותר מאשר מורא שמים וכו'.

שדוגמת זה הוא הנשבע לקיים המצוה -- שבועת הנשמה בגוף בשר ודם ובפרט שמגלה וגם מבטא השבועה בפה ולשון ושפתים הגשמים.

ועובדא הנ"ל (דסיום המס') דאשה ובעלה ונואף -- השייכות לעניננו והרמז מתאים במיוחד, שהרי מעמד הר סיני זוהי חתונתו של הקב"ה עם