254

ח. וזוהי ההוראה דספירת העומר המובנת בפשטות :

ספירת (ימי) העומר היא מה שסופרים את הזמן. וההוראה מזה היא -- שצריך לייקר במאד את הזמן, ולנצל כל יום ויום וגם כל רגע ורגע, שלא ילכו לאיבוד (ובמכש"כ ממה שאדם דואג על איבוד דמיו", מפני שהם יקרים בעיניו). והרי מספר הימים והרגעים שניתנו להאדם הוא בדיוק -- כפי הדרוש למילוי השליחות המוטלת עליו (כידוע * -- בפי? הפסוק ,ימים יוצרו ולא אחד בהם":י) ובאם הוא מאבד אפילו רגע אחד, חסר אז בכללות התפקיד המוטל עליו".

ט. נוסף לההוראה בכללות הענין דספה"ע -- ישנה הוראה גם באופן הספירה:

כמו שבספירת העומר, הספירה שביום אחד נוגעת גם להספירה של הימים שלאחריו. שבאם הוא מחסר יום אחד מלספור, איננו יכול לספור בברכה (השלימות דספירת העומר) גם בהימים שלאחריןו, ולאידך גיסא: ע'י הספירה שבימים הקודמים, הספירה בהימים שלאחריהם היא באופן של תוספת (וכמו שהספירה שביום הראשון מביאה לזה שהספירה בהיום שלאחריו היא ,היום שני ימים" -- מספר מרובה בכמות, המורה שגם באיכות הוא נעלה יותר).

כן הוא גם בנוגע לספירת הזמן, שכאשר אינו סופר (ומייקר) יום אחד, זז א. שיום אחד הולך אצלו לאיבוד, חסר אז [לא רק בהמילוי של כללות התפקיד, כנ"ל סעיף ו, אלא גם"] בהעבודה של הימים שלאחריו (היינו בהעבודה השייכת לימים אלו עצמם). שאינה בתכלית השלימות. ולאידך גיסא: העבודה שבימים הקודמים מאפשרת ומביאה שהעבודה שבהימים שלאחריהם תהי' באופן נעלה יותר * -- כהציווי ,מעלין בקודש'.

ומכאן ההוראה לאלו החושבים שיעבדו עבודתם בתורה ומצות לכשאפנה כו' בימי זקנותם (כשלא יהיו טרודים בדאגות הפרנסה וכו) -- בי