251

צאן איש לפי כחו יבוא וירעה בעמי הה"ד'י מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו . ואף משה לא בחנו הקב"ה אלא בצאן. אמרו רבותינו כשהי' משה רועה צאנו של יתרו במדבר ברח ממנו גדי ורץ אחריו עד שהגיעו כו' הרכיבו על כתיפו והי' מהלך. אמר הקב"ה כו' אתה תרעה צאני ישראל"

ועד"ז הי' בהבעש"ט, כידוע שקודם התגלותו הי' עוזר למלמד תינוקותי הי' מוציאם ומביאם לה;חדר", הי' אומר עמהם איש"ר וכו'.

ולכאורה אי"ז מובן : יתרו חותן משה חכם גדול הי', מגדולי שרי פרעה. ובודאי הבין גודל חכמת משה, ובפרט שנתגדל משה בבית פרעה, והיי מהחשובים שם, ובבואו ליתרו הי' יותר מבן ארבעים שנה 5% וכו', א"כ למה עשאו יתרו רועה צאן, ובאופן הכי פשוט שהי' בעצמו צריך לדאוג שלא יהיו רעבים וצמאים, ועד ל,הרכיבו על כתיפו" וכו' ?

ועד"ז בנוגע לדוד: ישי אביו הי' בא באנשים שדרש באוכלסא שמברכים ברוך חכם הרזים י:, ובודאי ידע גדולת דוד ואפילו בהיותו נער דהרי ,בוצין בוצין מקטפי' ידיע":, ולמה עשאו לרועה צאן, וב,עלות" בקטנים ביותר?

וכן בהנוגע להבעש"ט: גם קודם התגלותו הי' יכול לעסוק כל זמנו בענינים געלים יותר", ולמה התעסק עם תנוקות (שמנע אותו מההתעסקות בענינים נעלים, דהרי ענין של ,פנימי" הוא שמה שהוא עושה ליגט ער אין דעם אינגאַנצן יי, ובפרט כשהמדובר אודות חנוך ילדים *, כי ילדים מרגישים ביותר אם עוסקים עמהם באמת, או שבעת מעשה טרודים בענין אחר), ועם קטנים (קודם בר מצוה) הפטורים ממצות ומעניית איש"ר וכו ?

אעפי"כ כהנ"ל התעסקו בענינים הנ"ל -- ורק עי"ז ולאח"ז אמר הקב"ה אתה תרעה כו' -- נעשו רועי ישראל *:.

ד ההוראה מכ"ז: מקום לטעון שאין הוא שייך להתעסק עם קטנים - למד הרבה שנים נגלה דתורה ופנימיות התורה, וראוי להיות ראש ישיבה ולומר שיעור עמוק ולהעמיד תלמידים הרבה וכו' -- ובמילא אינו לפי כבודו ולפי מעמדו ומצבו להתעסק עם קטנים.

ע'ז באה ההוראה שגם הבעש"ט קודם התגלותו, אף שהי' אז גם גדול בתורה ובמעשים, עסק עם קטנים ביותר, והי' עחר למלמד (אף שלא הגיע

-9) תהלים עח, סט.

0) ואה ספרי ס"פ ברכה (ולכאורה זהו סותר כל הדעות בזה שהובאו בסה"ד. וש'1).

1 ברכות נגח, א

2) ברכות מח; א.

3) ראה קונטרט ח"י אלול תש"ג ע' 19 (ס' השיחות תש'ג ע' 152).

4 ראה תורת שלום ע' 39 ואילך.

5) ראה הל' ת"ת לאדמו"ר הזקן פ"א הייאחיייב,

6 ולכן יתרו וישי עשאום לרועי צאן -- לגלות ה,בכח" שבהם לפועל, או עד ניבא ולא ידע מה ניבא, עייד וישלחהו מעמק (וישב לז, יד) מעצה עמוקה (פרשייי שם).