239

ובאם יש לו נטי' להנהגה בקו ה;,גבורה? -- תהי' ההשתדלות שלו בהקו ד,סור מרע". [וענין זה אפשר להיות באופן הכי תחתון. והוא, שבטבעו הוא איש אכזרי. אלא שלהיותו ירא שמים בודאי שלא יתאכזר על אנשים יראי אלקים, ולכן הוא שופך את כל חמתו על עושי רע. וחושב שעושה זה מצד יראת שמים *],

אבל כאשר הוא עוסק בכל הג' קוין, הרי זה מוכיח * שהשתדלותו לקרב את הבריות לתורה היא (לא מצד הטבע שלו, כ"א) מצד התורה, שאין לו חשבונות משל עצמו -- כ"א ,משים עצמו כמדבר", וכל מציאותו היא תורה.

יא. אף שבכללות, עיקר המעלה הוא בתורה, וכנ"ל (סעיף ה) שתורה כוללת גם את ב' הקוין ד,סור מרע" ו;עשה טוב", בכל זה ישנה מעלה גם בכל אחד מב' קוין אלו על הקו ד,בקש שלום". וכמו ב,סור מרע", שדוקא בה (משא"כ בתורה וב,ועשה טוב") ישנה היראה מה ש,ירא למרוד בממה"מ הקב"ה* יי, ויראה זו נוגעת בעצם הנפש (יותר גם מאהבה הטבעית). כמבואר בכמה מקומות.

וכאשר האדם עובד את עבודתו [עם עצמו, וגם עם זולתו -- ראה לעיל סעיף ט] בכל ג' הקוין -- המעלה שבכל קו, פועלת גם על ב' הקוין האחרים :*.

ויתירה מזו: ע"י העבודה בכל הג' קוין, מגיעים לבחי' התורה כמו שמיוחדת בעצמותו ית' -- שלמעלה מגדר קוין לגמרי (גם מקו האמצעי), שמצד זה, כוללת היא את כל הג' קוין.

וזהו גם מה שחודש סיון [שנקודתו העיקרית היא (מתן) תורה] הוא לא רק חודש השלישי אלא גם חודש המשולש, שכולל לא רק את החדשים ניסן ואייר אלא גם את חודש סיון (כנ"ל סעיף ב) -- כי אמיתית עגין התורה (שניתנה בחודש סיון) היא (לא התורה כמו שהיא בבחי' קו פרטי, כי אם) מה שמיוחדת בעצמותו ית', שלמעלה גם מקו האמצעי.

9 ראה דרמ"צ פט, ב. המשך ר"ה תש"ל פכ"א.

1 לשון אדה"ז בתניא פ"ד. ושם, שהיראה היא שרש לשס"ה ל"ת, וראה ד"ה להבין כו' בתחלת ספר התניא (להצ"צ בס' קיצורים והערות ע' מא).

2 וע"ד שבת אהנאי לתמידין, ר"יח אהנאי למוספי שבת (זבחים צא, רע"א). וכן קדושת יו"כ פועלת גם בהתמידין ומוספין (דשבת) המשתייכים מצד עצמם לכל ימי השגה, שלכן כל עבודות יוה"כ אינן כשרות אלא בכהן גדול (יומא לב, סע"ב. ושינ. וראה צפע"ג (להרגצובי) עה*ת ר"פ קרת).