184
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
08 לקוטי התוספת "אשר צוה..." - ומיד לאחר מכן ייאמר "אך את הזהב...". מן התוספת "אשר צוה ה' את משה" הכרחי להסיק'!, שהוא עשה זאת כדי לתלות גם את ההוראה שבהמשך (הלכות גיעולי עכו"ם, אשר משה לא אמר) ברבו. אך כיון שהמלים "זאת חקת התורה" קשורות ל"אשר צוה ה'..", כדלעיל בסעיף ב', כמודגש בפסוק "זאת... אשר", הכרחי לומר, לפי פירוש זה, שגם ההוראה על גיעולי עכו"ם היא פרט ב"זאת חקת התורה".
ולכן אומר רש"י "בא לכלל טעות", כי משה לא אמר להם את ההלכה לגבי גיעולי עכו"ם, מפני שבא לכלל טעות, שההלכה "תתחטאו"", הזיית מי חטאת, גם מכשירה את הכלי מאיסורו, ולא רק מטהרת את הכלי מטומאתו.
אמנם, האיסור בלוע בדפנות הכלי, ומי החטאת אינם חודרים לתוכם, אך גם הטומאה מתפשטת על פני הכלי כולו, ומעט הטיפות של מי החטאת'', אשר מזים אותן על הכלי מבחוץ, אינן מקיפות את כולו, ובכל זאת נעשה
מטות א
הכלי כולו טהור, ומכך רואים, שלמי החטאת יש כוח עצום, שעל ידי הזיית טיפות מעטות אף מבחוץ הם מטהרים את הכלי כולו. ואם כך, היה מקום לומר, שהזיה זו גם מכשירה את הכלי מהאיסור הבלוע בו.
על כך אמר אלעזר "זאת חקת התורה... אך... - אך לשון מיעוט": "חקת התורה אשר צוה..." נאמרה רק לגבי טהרה מטומאת מת, אך לא לגבי טהרה מבליעת איסור נבילות*.
ד. מצד משה משפיע הכוח ה''מקיף' על הכוחות הפנימיים
מהענינים של "ינה של תורה" שבפירוש רש"י זה:
הערות
- 1. ראה מפרשי רש"י כאן.
- 2. ואין סתירה לזה מהלשון "נתעלמו ממנו הלכות גיאולי עכו"ם" - כי באם לא היתה מתעלמת ההלכה שהכשר כלים מאיסור שנבלע בהם הוא ע"י הגעלה, הי' מובן אז ג"כ שהזיית מי חטאת אינה מכשירם כ"א צריכים הגעלה דוקא. אלא שמכיון שנתעלמה הלכה זו, הנה אף שמובן מסברא שא"א להשתמש בכלים שנבלע בהם איסור בלי כל טהרה - אפ"ל טהרתן גם ע"י הזיית מי חטאת. וראה בפנים.
- 3. ראה במדב"ר פי"ט, ח. תנחומא חקת ח.
- 4. ועפ"ז יומתק מה שאמר אלעזר "אך במי נדה יתחטא"
- 5. - דלכאורה, הרי כבר הזהירם משה על זה*, הגם אלעזר עצמו בתחלת דבריו הזכיר זאת (רש"י פסוק כב) -
- 6. כי בזה רצה להדגיש שהגיעול והחיטוי הם שני ענינים ואין אחד מועיל להשני. וזהו מה שפרש"י שם (כג): "צריכים הכלים גיעול לטהרם מן האיטור, וחיטוי לטהרן מן הטומאה".
- 7. אלא שמ"מ, מכיון שפשטות הלשון "אך במי נדה יתחטא" משמע שחחידוש הוא בזה שצרין לחיטוי, ולפי הנ"ל החידוש הוא שחחיטוי אינו מטהרם מן האיסור - ע"כ מוסיף רש"י "ורבותינו דרשו כו'" (וראה משכיל לדוד כאן).
- 8. *) אלא שצריך ביאור - ובפרט ע"ד הפשט (כי ראה שבת (סד, א): אפנויי מופנה) - למה לא פירש משה גם כלי מתכות בהל' טומאה שהזהירם
- 9. (ורש"י רמזם באמרר "כדין שאר טמאי מתים" (לא, יט) ובהם הרי נאמר "ועל כל הכלים" (יט. וח).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.