166
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
פינחם א שיחות 3% "בן אהרן הכהן" - בני אברהם יצחק ויעקב משני תשובה דוקא לטענה הצדדים,
על האכזריות
לכאורה, אפשר לשאול: כיון שבפסוק נאמר "בן אלעזר בן אהרן הכהן", מנין מסיק רש"י שהכרחי להסביר, שכאשר ביזוהו השבטים כ"בן פוטי" הם התכוונו לתכונת האכזריות של יתרו שפיטם עגלים, ולפי זה המלה "הכהן" שבפסוק אינה כה ברורה, והרי אפשר להסבר שהם התכוונו לכך שיתרו עבד כל עבודה זרה,
שהרי גם הנהגה זו של יתרו היתה מסבירה את טענת השבטים: כיון שאבי אמו היה עובד כל עבודה זרה, אין מתקבל על הדעת שיהא אכפת לו האיסור של בועל ארמית (אשר הטעם לאיסור "לא תתחתן בם"* הוא "כי יסיר... ועבדו אלקים אחרים"*), ובמיוחד - יותר מכל בני ישראל שהם
ולפי זה היה מובן מדוע מדגישה התורה את ייחוסו "בן אהרן הכהן", שאדרבה: אצלו קיימות בירושה תכונותיו של אהרן, אשר אינו סתם עובד ה', אלא כהן לה', ולא תכונותיו של יתרו. ועוד: לפי פירוש זה אף המלים "בן אלעזר" הן מעשה לטענת השבטים. ומדוע מסביר רש"י דוקא את הפירוש "שפיטם עגלים..." אשר לפיו אין המלה "הכהן" וכו' דברו רע?
לכך יש שתי תשובות:
א) עבודה זרה קשורה לעניני "דעות", בשונה מאכזריות הקשורה לתכונות ולאופי, ולכן אין זה דבר העובר בירושה מהורים לילדים. ואם יתרו עצמו הגיע להכרה "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים", ולא נותר בו* שמץ מעבודה זרה, הרי בודאי אין לומר שענין זה עבר בירושה לילדין**.
ב) אילו היתה כוונת התורה לשלול
7 ונוסף לזה: מכיון שלא נתכהן פנחס אז, הרי אדרבה, כשנעשה (וע"י שנעשה) אהרן כהן, נפסק יחס פנחס אחריו, כנ"ל הערה 34.
8 משא"כ בנוגע טבע המדות - ראה אוה"ת ח"ש קכג, סע"א. ולהעיר מעדיות (פ"ב מ"ט) האב זוכה לבן כו'. וברע"ב שם: שקרוב טבע הבן להיות דומה לטבע האב.
9 ואף ש"גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפי'" (רש"י יתרו יח, ט) - הרי האיסור ד"בועל ארמית" וד"לא תתחתן בם" - ע"פ דרך הפשט, הוא מטעם "כי יסיר גו'" (ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 266 הערה 25), ובמילא אי"ז שייך ל"תבזי ארמאה".
הערות
- 1. 1-00
- 2. (שפיטם עגלים לע"ז - היפך כהן לה). בסגנון אחר: פנחס .. (הוא) בן אהרן (אעפ"י שאהרן הוא) כהן. וע"ד פרש"י (ויחי מח, ז) ואעפ"י כו'. ועוד.
- 5. שהאיסור דבועל ארמית שייך ל"לא תתחתן בם" (ואתחנן ז, ג. וראה רמב"ם הל' אסו"ב פי"ב ה"ז).
- 6. ואתחנן שם, גד.
- 5. רש"י ב"בא הכתוב ויחסו אחר אהרן" היא ש"מכאן והלאה גם הוא יהי" כהן לעולם כמו אביו ומעתה נסתלק מעליו עקשות פה ולזות שפתים". אבל א) משמעות פשטות הכתובים היא ש"והיתה לו גו' ברית כהונת עולם" הוא שכר על "השיב את חמתי.. בקנאו את קנאתי" - ולא בכדי להסיר לזות שפתים. ב) לפי פירושו, מכש"כ דהו"ל לרש"י להוסיף גם "הכהן".
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.