163
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
אין מדה כה רבה של אכזריות כפי שיש במקרה שעושים עמו, כביכול, טובה מיוחדת למען הריגתו, כאשר "מפטמים" אותו, ועם זאת מתכוונים להכינו על ידי כך להריגתו,
וכיון שאבי אמו היה כה אכזרי בטבעו, יש להניח שגם נכדו3 פינחס* ירש ממנו תכונה זו. לכן, לטענתם, דוקא פינחס התעורר בקנאות זו להרוג את זמרי, בזמן שכל בני ישראל ואפילו משה רבינו לא עשו זאת, כי טבעו האכזרי דחפו לכך5.
פינחפ א
1-0
לפיכך אומר רש"י "שהיו השבטים מבזין אותו" - ולא "שהיו בני שמעון מבזין אותו" - כי הם היו "מבזין אותו" לא כדי להגן על כבודו של זמרי, אלא על כבודו של משה רבינו ושל כלל ישראל, ואם כך יש לומר, שאת זאת עשו כל השבטים.
ג "והרג נשיא" - מדגיש את האכזריות
לכאורה יש לשאול על כך: אילו התכוונו השבטים סתם לבזותו, היה מובן מדוע מדגיש רש"י "והרג נשיא שבט מישראל", כי הריגת נשיא, ובמיוחד כאשר ההורג הוא מייחוס כה נחות, היא בזיון עצום, למרות שלגבי איסור ההריגה עצמו אין חשיבות למהותו של הנהרג. אך כיון שבבזותם אותו "הראיתם בן פוטי..." התכוונו השבטים לציין את תכונת האכזריות שבו, מה מוסיף כאן הפרט, שהוא הרג נשיא - וכי הריגת נשיא אכזרית יותר מאשר הריגת יהודי אחר?
אך לאמיתו של דבר אין זה קושי, כי גם בזיון זה, שבכוונתו להדגיש את האכזריות של פינחס, גדול יותר על ידי ההדגשה שמדובר בהריגת נשיא:
נשיא דואג לכל צרכי שבטוא. וכך
הערות
- 1. פכ"ב. תו"ח בראשית מ, ב ואילך. וראה גם לקו"ת ראה כז, ג. סדור רסד, ג ובכ"מ) שחסד שבגבורה, כמו "משלם לשונאיו אל פניו להאבידו" - קשה יותר מגבורה עצמה.
- 3. שלכן בכמה כתובים מייחסים ג' דורות. ולהעיר ממש"נ, עטרת זקנים בני בנים (משלי יז, ו) וממה שבן בנו של נחור נקרא ג"כ נחור (נח יא, כו). ואכ"מ.
- 4. וע"פ המבואר ברז"ל (סנה' פב, ריש ע"ב. במדב"ר פ"כ, כה. ספרי שם) שכניסת פנחס להקובה להרוג את זמרי היתה, ע"י שעשה את עצמו כאילו "אף הוא לעשות צריכו נכנס" (וכן מובן גם בפשטות, שהרי לולי זאת לא היו מניחים אותו ליכנס לקובה) = י"ל, שהדיוק פיטם עגלים לע"ז (ולא המית עגלים לע"ז) הוא (לא רק בכדי להדגיש את גודל האכזריות, כ"א גם) לפי שההתדמות של פנחס לבני שמעון "לעשות צרכיו" בכדי להרוג את הנשיא שלהם - היא בדוגמת פיטום עגלים בכדי להמיתם.
- 5. ראה דרמ"צ פט, ב. ד"ה אתה הבדלת תש"ו פכ"א. לקו"ש [המתורגם] ח"א ע' 12273. ולהעיר ממה שאין מושיבין בסנהדרין אלו שיש בהן אכזריות (רמב"ם הל' סנה' פ"ב ה"ג) - גם כשהן "חכמים ונבונים מופלגין בחכמת התורה בעלי דיעה מרובה..בדומין לך (למשה) בחכמה וביראה וביחס" (ראה שם ה"א) - כי מצד טבע האכזריות שבהן, עלולים להטות את הדין לחוב.
- 6. ראה רש"י מסעי לד, יז: כל נשיא ונשיא אפוטרופוס לשבטו. (וראה גם במדב"ר פי"ט, כו, שהיו הנשיאים .. מושכין במטותיהן כאו"א לשבטו כו'). וראה בפרש"י לפנ"ז "הנשיא הוא הכל" (חקת כא, כא). ולהעיר, שגם מה שזכו להיות נשיאים, הוא לפי ש"היו מוכים עליהם" (פרש"י נשא ז, ב).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.