152
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
בכך מסבירים את הדין"': "נהפך זמרי והרגו לפנחס, אין נהרג. עליו, שהרי רודף הוא" - כיון שהדין "פוגעין בו" אמור כלפי הקנאי, שהוא חייב לפגוע בבועל הארמית, אך אין חלה חובת מיתה על הבועל, יוצא, שלגבי זמרי נחשב פנחס כ"רודף" - הוא רדף אדם שאינו חייב מיתה. ולכן מותר היה לזמרי להרוג את פנחס, כי "הבא להרגך השכם להרגו"*.
אך מפשטות לשון הגמרא>' "מי איכא מידי דרחמנא פטריה (=האם יש דבר שהתורה פוטרת) ואנן ניקום וניקטול ליה" (=ואנו נקום ונהרגהו), נראה', שהכוונה היא כדעה האחרת*', שההלכה "קנאין פוגעין בו" אמורה גם לגבי הבועל, שהוא חייב מיתהל'.
בלק ג
אלא, חובת מיתה זו שונה מחייבי מיתה אחרים, בכך שהיא לא נמסרה לבית דין, אלא דוקא ל"קנאין - המתקנאין קנאתו של מקום"?, עד כדי כך ש"הבא לימלך בבית דין אין מורין לו", ודוקא בשעת מעשה החטא, בשונה ממיתת בית דין שחובתה חלה לאחר מעשה העבירה.
ד. לפי רש"י: הבועל ארמית חייב מיתה
ויש לומר, שגם רש"י נוקט בפירושו על התורה בשיטה ש"קנאין פוגעין בו" מפני שבועל ארמית חייב מיתה:
כאשר מפרש רש"י "כיוון בתוך זכרות של זמרי ונקבות שלה", הוא מוסיף, כדלעיל: "וראו כולם שלא לחנם הרגם". ולכאורה, תמוה:
אילו לא היה פנחס מכוון "בתוך זכרות וכו'", היו חושבים, שפנחס הרגם לאחר שפרש", ואז היה יוצא, שפנחס הרגם שלא כדין, ופנחס חייב מיתה, כנאמר בגמרא' "שאם פירש זמרי והרגו פנחס, נהרג עליו". מכך יוצא, שבכך ש"כיוון וכו'" לכן "ראו כולם שהרגם בדין", והוא, פנחס, פטור ממיתה. מדוע אפוא אומר רש"י, שעל ידי ש"כיוון וכו'" הובהר רק "שלא לחנם הרגם"?
הערות
- 1. שחסרים עדות וחסר בהפועל וכו' (ולהעיר מבן סורר ומורה שנידון ע"ש סופו - סנה' עא, ב). משא"כ בנדו"ד שישנו כל זה, ובכ"ז - אינו בגדר מיתה (לסברא זו).
- 4. סנהדרין פב, ב.
- 5. ר"ן שם. עיי"ש בארוכה.
- 6. סנה' שם, ב.
- 7. ואף שמתרץ שם "הא אקריוה לרב כהנא בחלמי'" שהוא חיוב ביד"ש (ראה שם רע"א) - הרי מ"מ, מכיון שחזינן שבאם לא הי' מחוייב מיתה כלל (אפילו ביד"₪) לא היו קנאין פוגעין בו, משמע דהמיתה ע"י קנאין - (אפשרית) מסובבת מהמיתה ביד"ש - וביד"ש ה"ז חיוב על הבועל.
- 8. רמב"ן בספהמ"צ שם. וראה גם א"ח בשם הרמב"ן (הובא בב"י שם): כיון שהוא מחייבי מיתה .. הוא בכלל ג' עבירות. וראה ביאור הרי"פ פערלא (לספהמ"צ להרס"ג) ח"ג בפתיחה סי"ח.
- 9. ולפי שיטה זו, מה שאמרו "נהפך זמרי כו' שהרי רודף הוא" - יש לומר שהכוונה ב"נהפך" היא שפירש (צפע"נ שם ה"ה. וראה פרישה לאה"ע שם).
- 0. לשון רש"י בסנה' פא, ב - ד"ה קנאין פוגעין בו.
- 1. שהרי מה שלא פירש זמרי, הי' נס (סנה' פב, ב).
מצוטט ב־1 עמודים
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ בלק, י"ז תמוז (נדחה), ה'תשכ"ה לקו"ש ח"ח ע' 152
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.