151
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
מתכוונת להשמיענו את הדין של "קנאין פוגעין בו", מדוע מובאת הלכה זו בפסוק באופן של סיפור, ולא באופן של דין, כפי שכתובים בתורה דינים אחרים?
ההסבר לכך הוא:
לגבי הענין של "קנאין פוגעין בו" נאמר? "הבא לימלך, אין מורין לו". לפיכך לא ייתכן שדין זה ייכתב בתורה שבכתב, אלא בדרך של סיפור בלבד, כי הנצחיות של התורה שבכתב, שהדברים המופיעים בה הם בכתב, היא באופן המביא. לידי כך, שהתורה ממשיכה ומצווה בתמידיות וללא הפסק לגבי ענינים אלו הכתובים בה*, ולא רק כנצחיות של התורה שבעל-פה, שהיא "מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים"? - שהציוויים וההוראות שבה הם שאינם משתנים. ולכן, אילו היתה
התורה שבכתב כותבת את הדץ ש"קנאין פוגעין בו", היתה זו הוראה מתמדת - גם עבור מי ש"בא לימלך"9י.
בלק ג
ולפי זה יוצא, שגם עצם העובדה שההלכה "קנאין פוגעין בו" מופיעה בתורה שבכתב בדרך של סיפור בלבד, היא רמז לפרט בהלכה זו - ש"הבא לימלך אין מורין לו".
ג. חובת המיתה חלה גם בלפי הבועלו
יש ראשונים'' המסבירים, לגבי הדין של "הבועל ארמית קנאין פוגעין בו" - כיון ש"אין מיתתו מסורה לבית דין" עד כדי כך שאסור לבית דין להורות לקנאי להורגו - שהבועל ארמית אעו. חייב מיתה. אמנם, ה"הלכה" היא, שהקנאי מצווה?' לפגוע בבועל ארמית, אך הבועל אינו חייב מיתה''.
הערות
- 7. סנה' שם, א. רמב"ם שם.
- 8. האריך בזה - בנוגע לכתב בכלל - הגאון הרגצובי (ראה מפענח צפונות פ"ה סל"ב). ובפרט במש"כ בתורה (שם פ"ה סי"ב. צפע"נ עה"ת בראשית ה, א).
- 9. רמב"ם הל' יסוה"ת רפ"ט.
- 0. וי"ל, שזהו גם טעמו של המחבר שהשמיט בשו"ע הדין דקנאין פוגעין בו, ורק רמזו (אה"ע סט"ז ס"ב) בסגנון של סיפור "אם לא פגעו בו קנאים" [אף שכתבו הרמב"ם והטור (וכמו שהקשה בח"מ שם סק"ד)] - כי כל דיני השו"ע הם הוראה לפועל (משא"כ ספר ה"יד" להרמב"ם שהוא "מקבץ לתושבע"פ כולה" - וע"ד הדינים שאינם שייכים
- 5. שיחות 156
- 6. בזמן הזה), ודין זה דבועל ארמית אין להורותו. ואולי מטעם זה גם בטור שם הל': "הי" קנאים פוגעין בו".
- 1. ר"ן לסנה' שם ד"ה מ"ט רודף הוא. ולפי מ"ש הרגצובי (צפע"נ להל' אסו"ב שם ה"ד) - עד"ז היא גם דעת הרמב"ם בספהמ"צ שלו שרש ג
- 8. ועפ"ז יומתק מה שס"ל להרמב"ם (הל' אסו"ב שם) שבהדין דקנאין פוגעין בו אין צריך התראה - כיון שאי"ז גדר דחיוב מיתה.
- 2. כ"ה בר"ן שם. אבל ביד רמ"ה ורא"ש לסנהדרין שם, שהוא רק רשות. וראה גם רמ"א חו"מ סתכ"ה ס"ד: ומותרין.
- 3. ונפ"מ לדינא, שלפי דיעה זו חייב אממון שהזיק בעת מעשה, ולא אמרינן קלבד"מ - מכיון שאינו מחוייב מיתה (צפע"נ שם).
- 11. ושאני הבא במחתרת וכן רודף שפטורין על ממון שהזיקו (סנה' עב, א. עד, א) - אף שהבא במחתרת נהרג רק מטעם "הבא להרגך השכם להרגו", ורודף כשאפשר להציל (את הנרדף) אסור להרגו (סנה' שם) - כי הם בגדר חיוב מיתה, אלא
מצוטט ב־3 עמודים
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ פינחס, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשח"י. לקו"ש ח"ח ע' 151
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תש"ל לקו"ש ח"ח ע' 151
- תורת מנחם שיחת ש"פ ויקרא, פ' החודש, ר"ח ניסן, ה'תשל"א לקו"ש ח"ח ע' 151
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.