146

ביותר? כעוג*, ואם "סיחון לא עמד בפניהם, אנו על-אחת-כמה-וכמה". מדוע התעורר פחדו מפני בני ישראל רק לאחר נצחונם גם על עוג מלך הבשן?

אך לפי הדגשתו של רש"י מובן הדבר בפשטות: כל עוד היה עוג בתוקפו, לא פחד בלק כל כך, כיון שהיה לו עדיין שומר אחד לסמוך עליו, אך בראותו שאיבד לחלוטין במי לבטוח, כי "שני מלכים שהיינו בטוחים עליהם לא עמדו בפניהם", רק אז התעורר פחדו הגדול.

ו+ "לאמור"" - כולל את עוג מלך הבשן

לפי האמור לעיל מובן מדוע אין רש"י מצטט רק את המלים "וירא בלק", אלא גם את המלים שבהמשך הפסוק, עד סוף הפסוק "לאמורי", כי החידוש שבפירוש רש"י כאן הוא גם לגבי המשמעות של המלים "עשה" "לאמורי":

אילו = היינו = מסבירים, = שבמה ש"עשה ישראל לאמורי" פחד בלק מפני חוזקם של ישראל אף יותר מהאמורי, וכיון שכאמור לעיל בסעיף ה', בלק יכול היה לראות פרט זה מיד

בלק א

לאחר מלחמת סיחון, אף לפני המלחמה נגד עוג מלך הבשן - אז היה צריך לומר, שמשמעות המלים "עשה" "לאמורי" היא כפשוטן, שהכוונה היא רק לאשר עשו בני ישראל לסיחון מלך האמורי - והפרשיות אינן מופיעות כסדרן.

אך לפי פירוש רש"י - "שהיינו בטוחים עליהם" יש להסביר, שבמלים "עשה" "לאמורי" הכוונה היא גם לעוג מלך הבשן, כי הוא מ"שני מלכים שהיינו בטוחים עליהם", והרי גם עוג מכונה לפעמים "מלך האמורי"* - ולפי פירוש זה ברור, שהפרשיות מופיעות כסדרן.

זי הסיוס 'אנו על-אחתבמה-וכמה" מיותר!ו

על הסבר זה, שבפירושו "שהיינו בטוחים עליהם" מתכוון רש"י לציין שהדגש אינו על חוזקם של שני המלכים, אלא על עצם הענין של "בטוחים עליהם", מתעוררת לכאורה שאלה מדברי רש"י בסוף פירושו "אנו על-אחת "כמהדוכמה"?*:

מובן, שכאשר מוסיפים לענין כלשהו ענין אחר בדרך של "על-אחתכמה-וכמה", הכוונה היא, שבענין הראשון, = ה"קל", = אין מתכוונים