143

בלק..." - אך בכל זאת, לולא פירוש רש"י, היינו מבינים פירוש פשוט זה, ש"וירא בלק", ו"ויגר מואב" הם שני ענינים שונים, ולפיכך צריך רש"י לחדש, ש"וירא בלק... לפיכך ויגר מואב".

ג. בלק גילה 'שה'ינו בטוחים עליהם'' אך לפי זה נותרה בעינה השאלה שהוזכרה לעיל: אם כך, צריכה היתה התורה לומר "וירא מואב", ולא "וירא בלק", ואת זאת מבהיר רש"י בדבריו "שהיינו בטוחים עליהם":

ענין זה, שמלכי כנען שילמו מיסים לסיחון ולעוג כדי שיגנו עליהם "שלא יעברו עליהם גייסות": לא היה מפורסם -

(כמובן מדברי רש"י לפני כן<', שכאשר שלחו ישראל שליחים לסיחון בבקשה: "אעברה בארצך", הוא השיב להם: "כל עצמי איני יושב כאן אלא לשומרם מפניכם, ואתם אומרים כך" - ואילו היה הדבר מפורסם, לא היו ישראל מלכתחילה מבקשים ממנו לאפשר להם לעבור שם, או שהיו, לפחות, מציינים זאת בשליחות אליו: שבלי להתחשב בהיותו שכיר לשמור "שלא יעברו...", למרות זאת עליו

לאפשר להם לעבור - מכאן מוכח, שהיה זה ענין סודי, שלא היה ידוע אלא למלכי כנען, ולמלך מואב) -

ולכן לא היה נצחונם של בני ישראל על סיחון ועוג משפיע על בני מואב ומגביר בהם את פחדם'' - כיון שהם לא ידעו שבמפלת סיחון ועוג הם אבדו את מי שהם היו "בטוחים עליהם", והרי את גודלם ועוצמתם של בני ישראל הם כבר הכירו, ומשום כך לא התחדש אצלם דבר בראותם "את כל אשר עשה ישראל לאמורי".

אך כאשר שמע בלק את אשר עשו ישראל לסיחון ולעוג, הוא "ראה" בכך דברים נוספים: הוא הבין שבכך נשמדו את מי ש"היינו בטוחים עליהם" ומעתה אין להם על מי לסמוך עוד*'.

ומרוב פחדו העצום, לא יכול היה בלק להעלים סודו מאנשי המדינה, והוא גילה אף להם מהי משמעות מפלת סיחון ועוג עבורם, ו"לפיכך: ויגר מואב"*.