141

שיחה א

א. "ולרא בלק..." - רש"י: "... לפיכך ו*גר מואב'י

בתחילת פרשתנו מצטט רש"י את כל המלים של הפסוק הראשון "וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי", ומפרש: "אמר: אלו שני מלכים שהיינו בטוחים עליהם לא עמדו בפניהם, אנו על-אחת-כמהוכמה, לפיכך ויגר מואב".

מסבירים המפרשים!, שרש"י מחדש בפירושו כאן, שהדברים הנאמרים בהמשך, "ויגר מואב", אינם ענין בפני עצמו, אלא מהווים המשך ל"וירא בלק...": כאשר ראה בלק את אשר עשו ישראל לאמורי, את נצחונם על שני המלכים - סיחון ועוג - עם בני עמם, הוא הסיק מסקנה ב"קלוחומר": אם "שני מלכים שהייו בטוחים עליהם לא עמדו בפניהם, אנו - על-אחת-כמהדוכמה", ולפיכך. - "ויגר מואב".

אך אין מובן:

א) אם נבין את הדברים לפי האפשרות האחרת, שבמלים "יגר מואב" מתחיל ענין חדש שאינו תוצאה של "וירא בלק", הרי אין משמעות הפסוק "וירא בלק" מובנת:: מדוע

חשוב לציין אם בלק ראה אם לאו, והרי אין לכך תוצאות כלל? - מכך מובן, גם ללא פירוש רש"י, שהפסוק "וירא בלק..." מובא כסיבה ל"ויגר מואב". ואם כך, מה מחדש רש" בפירושו "לפיכך ויגר מואב"?

ב) ברוב המקרים שבהם מפרש רש"י פסוק, הוא מצטט ממנו רק את המלים הראשונות*, ורומז לאחרות על ידי "וגו'"+. מדוע אין רש"י מסתפק כאן בציטוט תחילת הפסוק "ירא בלק", אלא מצטט את הפסוק כולו, עד למלה האחרונה "לאמורי"?

ג) כדי להסביר את ה"קל-וחומר" שהסיק בלק, שאם "שני מלכים לא עמדו בפניהם" הרי "אנו על-אחתכמה-וכמה", יש להדגיש בעיקר את העוצמה של סיחון ועוג, לכאורה. מדוע מוסיף רש"י את הפרט "שהיינו בטוחים עליהם"? וכן: כיצד נלמד פרט זה מן הפסוק, אשר לכאורה אין בו שום רמז לכך?

ב. "וירא בלק" ו'ויגר מואב" - שני עניניס!

ההסבר לכך הוא:

כאשר "בן חמש (למקרא)" לומד את הפסוקים "וירא בלק... ויגר מואב...",