139

תלתא פרסי" הרי לא זו בלבד שעוג חטא חמור, אלא הוא אף איבד את "זכותו של אברהם": אילו רצה להרוג ח"ו רק חלק מבני ישראל, או אפילו את רובם, ניתן היה עדיין לחשוב שתישמר לו הזכות על שסיפר לאברהם "כי נשבה אחיו"<, ועל ידי כך. הביא לידי "וישב... את לוט אחיו"<. אך כאשר "עקר טורא בר תלתא פרסי" כדי למחות ח"ו את זרעו של אברהם לחלוטין?, הוא ביטל בכך את זכותו.

לפיכך יוצא, שלמרות שמלכתחילה אמר הקדוש-ברוך-הוא למשה "אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו" - שדוקא משה יכול היה להורגו - בכל זאת, כאשר משה הרגו בפועל, לא הזדקקו דוקא לזכותו של משה, כי בינתיים עוג "עקר טורא...", וגם שאר בני ישראל יכלו להורגו, ולכן אומרת התורה "ויכו" בלשון רבים.

ח. משה הרג את עוג בשליחות כל בני ישראל

לפי האמור לעיל יש לומר, שהתורה

חוקת ג

אומרת "ויכו אותו" בלשון רבים, לא רק משום שלא היה אז צורך דוקא בזכותו של משה, כדלעיל, ולכן אפשר לכלול את הכאת עוג ביחד עם הכאת בניו וכל עמו על ידי כל ישראל, אלא גם מפני שלגבי הכאת עוג עצמו - "אותו", הרי למרות ש"משה הרגו", הוא עשה זאת בשליחותם של כל ישראל:

כיון שעל ידי המעשה של "עקר טורא בר תלתא פרסי" התכוון עוג להרוג את כל בני ישראל ח"ו, כדלעיל, לכן חייב כל יהודי להורגו, כהלכה ש"הבא להרגך השכם להרגו"*, ולפיכך יוצא, שמשה הרג את עוג בשליחותם של כל בני ישראל, ומשום כך נאמר "ויכו" בלשון רבים.

ט. פרק "הרואה" - הוכחה שהדבר קשור לרבים לפי זה מובן מדוע אין רש"י מסתפק בדבריו "כדאיתא בברכות" ומוסיף "בהרואה", כי על ידי כך הוא רומז, שהענין של "משה הרגו" קשור לכל ישראל: בפרק הרואה מדובר על הברכות שיש לברך כאשר אדם "רואה" דברים מסויימים, ובתחילת הפרק< מדובר על הברכה "ברוך שעשה ניסים