136
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ולכאורה, רש"י מצטט שם את המלים "אל תירא אותו", המופיעות בהמשך ל"ויאמר ה' אל משה", ולכן, אילו היה רש"י כותב "שהיה ירא" באופן סתמי, היינו יודעים שהכוונה היא למשה. מדוע צריך רש"י לבאר "שהיה משה ירא"?
בכך מתכוון רש"י להדגיש, שרק משה היה ירא:
כל שאר בני ישראל, בראותם את עוג מלך הבשן, ראו בו רק גוי גדול, ולא יראו מפניו, כי היו בטוחים ש"בכוח תפלתו של משה" ודאי ינצחוהו,
כמסופר לפני כן, שהמרגלים אשר שלח משה "לרגל את יעזר" כבשו בעצמם את העיר, למרות ששליחותם היתה רק "לרגל", והם עשו זאת באומרם: "בטוחים אנו בכוח תפלתו של משה".
אך משה רבינו - הוא ראה בעוג את "זכותו של אברהם", ולכן הוא חשש: כיון שארץ סיחון ועוג אינה חלק מארץ שבעת העממין, ייתכן, ש"זכותו של אברהם תעמוד לו", שלא יוכלו לכובשו ויהא הכרחי לחפש דרך אחרת להיכנס לארץ ישראל5, כפי שהיה
חוקת ג
בארץ אדום*'. לכן הבטיח לו הקדושברוך-הוא "אל תירא אותו, כי בידך נתתי אותו ואת כל עמו ואת ארצו".
ד. "אותו" - בידי משה, "בל עמו" - בידי ישראל
כיון שביחס לעוג היה משה שונה מכל בני ישראל, שהרי רק הוא חשש מפניו, ואילו שאר בני ישראל לא חששו כלל מפניו, אלא, להיפך, היו בטוחים בנצחון עליו - בכוח תפלתו של משה,
לכן אי אפשר לפרש, שבדברי הקדוש-ברוך-הוא "אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו" הכוונה היא לידיהם של כל ישראל, כב"נתתי בידך את סיחון...",
שהרי, כיון שדברי ה' "כי בידך נתתי אותו" (את עוג) נאמרו בהמשך ל"אל תירא אותו", לפיכך, כשם ש"אל תירא אותו" מופנה דוקא כלפי משה, לא כנציג של כל ישראל, שהרי הם לא יראו מעוג, כך גם המלים "כי בידך נתתי אותו", הבאות כהמשך וכסיבה ל"אל תירא אותו" - כוונתן לידי משה. משום כך מפרש רש"י, שלמרות שנאמר "ויכו אותו", בלשון רבים, הכוונה היא ש"משה הרגו".
אמנם, לאחר המלים "כי בידך נתתי אותו" ממשיכה התורה ואומרת "ואת כל עמו ואת ארצו", ואמנם, את "כל
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.