135

המלים "כי בידך נתתי אותו" נאמר "ואת כל עמו...". אם רש"י סובר, שבמלה "בידך" הכוונה היא לידיו של משה, הוא היה צריך להסביר, שלא זו בלבד שמשה הרג את עוג, אלא גם "את כל עמו".

אבל מכך שרש"י מצטט רק את המלים "ויכו אותו" (ואינו מציין (אפילו ברמז של "וגו'") למלים "ואת בניו ואת כל עמו"), ומפרש "משה הרגו - רק את עוג, מובן*, שלגבי "ואת בניו ואת כל עמו" מסביר רש"י את המלה "יכו" (בלשון רבים) כפשוטה. ולפיכך הכרחי לומר, שגם משמעות המלה "בידך" אשר בפרשתנו - לגבי "ואת כל עמו" היא: בידיהם של ישראל. והיכן נרמז, שלגבי "אותו" משמעות המלה "בידך" היא: בידי משה?

ב. ההוכחה ממסכת ברכות

לאחר שמפרש רש"י "משה הרגו", הוא ממשיך ואומר: "כדאיתא בברכות בהרואה* עקר טורא בר תלתא פרסי... (=עוג עקר הר בקוטר שלש פרסאות)".

בכך אין מובן: א) במקומות רבים שבהם מצטט

רש"י מאמר חז"ל, הוא אומר "רבותינו אמרו" וכדומה, ואינו מציין היכן

חוקת ג

מופיע המאמר"'. אף במקרה שבו הוא בכל זאת מציין, מסיבה כלשהי, באיזו מסכת וכדומה מופיע המאמר, הוא מסתפק בציון שם המסכת וכדומה''. מדוע אין הוא מסתפק בפסוקנו במלים "כדאיתא בברכות", ומוסיף "בהרואה"?

ב) ההוכחה מהגמרא לכך ש"משה הרגו" איננה, לכאורה, מהמלים "עקר טורא בר תלתא פרסי", אלא מסוף דברי הגמרא "ומחייה בקרסוליה וקטליה (=היכהו בקרסולו והרגו)". ואם כך, צריך היה רש"י, לכאורה, לצטט את המלים האחרונות של הגמרא. ואילו רש"י רק רומז למלים האחרונות על ידי "כו'", ואת המלים "עקר טורא בר תלתא פרסי", שאי מוכיחות, לכאורה, ש"משה הרגו" - אותן מצטט רש"י במפורש'י?ו

ג "אל תירא אותו" - משה ולא בני ישראל

ההסבר לכל זאת הוא:

בפסוק הקודם מסופר, שכאשר "ויצא עוג מלך הבשן לקראתם":', אמר הקדוש-ברוך-הוא למשה "אל תירא אותו"', ומפרש רש"י: "שהיה משה ירא להילחם, שמא תעמוד לו זכותו של אברהם".