132

ולכן משפיעה קבלת העול גם על כוח השכל, שבהבנת המצוות מסוג של עדות ומשפטים לא תורגש רק מציאות השכל כשלעצמה, אלא שקיומן הוא מצד "גזירה היא מלפני" - כי עצם הנפש כולל ומשפיע על כל הכוחות.

הסבר זה מתאים לכך שחוקת פרה אדומה, השונה מכל שאר החוקים, כוללת בתוכה את שני ההפכים של "חוץ לשלש מחנות" ושל "נכח פני אהל מועד", כדלעיל בסעיף ב': היהודי מצד עצמותו, בדרגת החקיקה מעבר לעבר - אפילו בהימצאו "חוץ לשלש מחנות", הוא "מתכוון ורואה פתחו של היכל"'*.

מצוה זו גופא נקראת בשם חקה סתם - בחי' חקיקה מעבר לעבר), שאינו מספיק שיקיים אותה רק בכח המעשה שלו מצד קב"ע, כ"א "אין לך רשות להרהר אחר"" - שהאמונה והקב"ע שלמעלה מהשכל פועלים גם על השכל שבו שלא יהרהר (ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ג ע' 151), ועד שמקיים אותה בחיות ובשמחה, כנ"ל ס"ג.

ועפ"ז י"ל, שמה שפרה אדומה היא "כללות התורה" הוא לא רק מצד ה"חקה" שבה (כנ"ל סעיף ח'), אלא גם בזה שהקב"ע פועל על השכל (אלא שהמצוה דפרה אדומה מצ"ע, מכיון שאינה מלובשת בטעם, פעולת הקב"ע שבה על השכל הוא באופן כללי (בבחי' שלילה) שלא יהרהר, ומזה נמשך אח"כ בפרטי המצות, שהקב"ע פועל על השכל שישיג כפי הרצון).

3) ואדרבה: דוקא בזה שהקב"ע פועל גם על השכל, מתבטא שהוא חקוק בעצם נפשו.

ועפ"ז מובן מה שדוקא במשפטים נאמר "לפניהם", שפירושו - "לפנימיותם" (תו"א עו, ריש ע"ד. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ג ע' 153).

4) ויש לקשר זה עם המבואר בלקו"ת (נעתק לעיל סעיף ז') שמ"ש בפרה אדומה "זאת חקת התורה" הוא מצד הרצו"ש שבה: רצוא לצאת מגדר הכלים והשכל - קב"ע שלמעלה מטו"ד,

חוקת א

יא. *"ב תמוז - עבודה של מסירות נפש ב"התיישבות"

ויש לומר, שזהו גם הקשר שבין פרשת חוקת לבין י"ב. תמוז, חג הגאולה, שלפיכך* היא נקראת פעמים רבות בשבת* שלפני י"ב תמוז,

ולפחות בסמוך לג' תמוז, שאז "חופשה ניתנה לו", התחילה הגאולה,

עד שאפילו במאמר שנאמר בדי"ב תמוז הראשון" - מובא פירושו של רש"י על הפסוק "זאת חקת התורה":

הרבי בעל השמחה והגאולה, היה חדור כל ימיו העבודה של מסירות נפש בפועל, ויחד עם זאת קויימו כל הענינים ב"התיישבות" מוחלטת, על פי השכל. אפילו "העבודה הגדולה אשר עבדתי בהרבצת תורה וחיזוק הדת"'*, שבגללה התרחש המאסר שלפני י"ב תמוז - למרות שלעבודה זו לא היה מקום על פי השכל, ואפילו לא לפי שכל דקדושה, והיא באה בגלוי מצד