125
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
אותה במקום כלשהו כ"חקה", כי לפי הפשט>, יש מקום הגיוני להסביר, שבכוחם של מים, מי מקוה, לטהר גם לכלוך רוחני, טומאה, וכך אפשרי הסבר שכלי גם לגבי הטהרה באמצעות "מי חטאת". הפלא והשוני בטהרת מי חטאת הוא רק בפרט"', שהם מטהרים על ידי התזת כמה טיפות ממי החטאת*', ואילו בטבילה במקוה יש לטבול את כל הגוף במים.
וכיון שטהרת מי חטאת בכללותה מתקבלת בהגיון, אין היא שונה מהחוקים האחרים, ונכללת ב"חקותי" בלשון רבים, כשבמושג זה הכוונה היא לחוקים מסוג שאינו מופרך לגמרי מהבנה שכלית.
אבל "פרה אדומה", עשיית הפרה, הוא ענין שאינו הגיוני כלל: אין היא נחשבת לקרבן, כי (א) אין מקריבים
ממנה דבר על המזבח", (ב) עשיית הפרה בכל'* פרטיה צריכה להיות דוקא "חוץ לשלש מחנות" להיפך מהקרבנות, שמקומם דוקא "בפנים". כמו כן אין היא דומה ל"שעיר המשתלח": - בנוסף לכך שתחילת הכנת השעיר היא בפנים, דבר המובן על פי שכל3, שעל ידי שליחת השעיר "אל ארץץ גזירה" נשלחים גם "כל עוונותם" בכך ש"נשא השעיר עליו"י:. וכן, הפרה האדומה שייכת "לה'"5, להיפך מן השעיר המשתלח, ולכן (א) מצותה בסגן"*:, (ב) "והזה אל נכח פני אהל מועד"?, (ג) "קראה הכתוב חטאת, לומר שהיא כקדשים"<.
לפיכך יוצא, שפרה אדומה אינה מובנת כלל בהגיון. ולכן אין היא נכללת ב"חקותי" בלשון רבים, שבהם
הערות
- 6. משא"כ בדרך ההלכה (רמב"ם סוף הלי מקואות).
- 7. אבל מה שמטמאה את הטהורים ומטהרת את הטמאים (ראה במדב"ר שם, ה. תנחומא שם ז) - מובן גם בשכל. כי [נוסף למ"ש החינוך (מצוה שצז) דוגמא לזה "כמה תרופות בעשבי האדמה ובאילנות .. מלאים סגולות בהפכים יקררו החמים ויחממו הקרים כו'" ועד"ז כתב גם הבמ"ח לרש"י עה"פ. (וגם ה"בן חמש (למקרא)" יודע מזה)] מפורש בפרש"י (פרשתנו - ספי"ט) "וכשם שהעגל מטמא כל העוסקין בו כך פרה מטמאה .. וכשם שנטהרו באפרו .. כך ולקחו לטמא" (ואף שפי' זה הוא "מ"א העתקתי מיסודו של ר"מ הדרשן" = מכיון שרש"י מעתיקו בפי' עה"ת מוכח ששיך גם לדרך הפשט, היינו לשכל הפשוט).
- 8. להעיר מבמדב"ר שם, ח ותנחומא שם ח: מזין עליו ב' וג' טיפין ואתם אומרים לו טהרת.
- 4. חוקת א שיחות -
- 9. ראה פרשתנו יט, ה.
- 0. משא"כ שעיר המשתלח. וראה לקמן.
- 1. רש"י שם, ג. וראה גם חינוך שם: התימא הגדול בה מהיותה נעשית מחוץ למחנה שלא כדרך שאר הקרבנות. וראה הערות שלאח"ז.
- 2. ברמב"ן כאן (ובארוכה יותר - בפ' אחרי טז, ט) שענינה דומה לענין שעיר המשתלח. אבל בפשטות ה"ה שייכת להוי', כדלקמן בפנים. וכ"ה גם ע"פ דא"ח (ראה אגה"ק סכ"ח. ובביאור יותר - דרמ"צ קיא, ב).
- 3. שלכן לא נמנה שעיר המשתלח בכלל החוקים בפרש"י עה"ת (אף שי"ל, שזה נכלל ב"כיוצא בהם" שבפרש"י בשלח שם). ואפילו ביומא שם שהיא חוקה - ה"ה בכלל החוקים שמשיב עליהן (וראה לעיל הערה 14).
- 4. אחרי טז, כב.
- 5. שם, ח.
- 6. רש"י פרשתנו יט, ג.
- 7. שם, ד.
- 8. רש"י שם, ט.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.