88

לכן התחכמו והזכירו את עמלק, כדי לציין, שכשם שבמלחמת עמלק נכוו בני ישראל, כדלעיל, משום שהם נתנו מקום לאפשרות ש"הכלב בא ונושך אתכם", בכך שהיה אצלם ספק "היש ה' בקרבנו אם אין"? -

ובכך רמזו המרגלים, שייתכן שכך יהיה גם עתה: כיון ששוב קיים אצל ישראל ספק דומה, וההוכחה לכך היא בקשתם ממשה "נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ", ולא סמכו על דברי הקדוש-ברוך-הוא "אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה ורחבה"'?. כלומר, היה להם ספק לגבי הבטחת הקדוש-ברוך-הוא, בדומה לספק "היש ה' בקרבנו אם אין". וייתכן, שמפני חטא זה לא יעשה הקדוש-ברוך-הוא להם ניסים.

אך גם בטענה זו הם לא הסתפקו: כיון שאף לאחר בקשתם "נשלחה אנשים לפנינו... " הסכים לכך הקדושברוך-הוא והורה "שלח לך אנשים ויתורו... ", ומובן, ששליחת המרגלים היתה הכנה לכניסתם לארץ ישראל? -

שלח א

בודאי יתן להם הקדוש-ברוך-הוא כוח להיכנס לארץ ישראל,

לפיכך הם הוסיפו טענה שלישית - "והחתי והיבוסי והאמורי... והכנעני... על יד הירדן", אשר משום כך - "ולא תוכלו לעבור". בכך הם התכונו להדגיש, שאף אם הקדוש-ברוך-הוא אכן יעשה ניסים בכיבוש ארץ ישראל, כיון שהורה לישראל לכבוש אותה, הרי אין הוכחה לכך שהוא יעשה ניסים גם בהכנה לכיבוש ארץ ישראל.

ועל כך ציין כלב שלושה ענינים שעשה משה: קרע לנו את הים, והוריד לנו את המן, והגיז לנו את השליו - בהפריכו בכך את שלוש הטענות הללו של המרגלים.

שלושה ענינים בדברי בלב כנגד שלש הטענות

על טענתם "עו העם היושב בארץ...", הוא השיב: "קרע לנו את הים" - גם בקריעת ים סוף היתה צריכה להתנהל מלחמה, אשר באופן טבעי הם לא יכלו לנצח בה, ובכל זאת ראו, ש"קרע לנו את הים", ולא הגיעו כלל לידי מלחמה. הקדוש-ברוך-הוא בעצמו נלחם עבור ישראל. ואף עתה יילחם הקדוש-ברוך-הוא עבורם נגד "עם היושב בארץ"3.

לפיכך אמר כלב "קרע לנו את הים",