87

שסברו כמותם, ואף את המרגלים עצמם, אשר רצו לשכנע את העם ש"לא נוכל לעלות". כולם השתתקו והאזינו לדברי כלב על מעלות משה, בסוברם שהוא ידבר בגנותו.

לכן מצטט רש"י את המלים "ויהס כלב", ולא רק את "יהס", כי הוא איננו מתכוון לבאר את משמעות המילה "ויהס" - שאותה הוא מפרש בעיקר בסוף פירושו - אלא את החידוש שהיה ב"ויהס כלב", שכלב השתיק את כולם, אף את אלו שרצו לשמוע את גנותו של משה, שאף הם האזינו ל"מה שידבר במשה" - לדברי כלב על מעלות משהו9י

אך עדיין אין מובן: אילו היו המרגלים מדברים בגנותו של משה, מובן, שעל ידי דבריו על מעלות משה הוא היה סותר את טענות המרגלים. אך המרגלים לא דיברו כלל על משה, אלא רק טענו "אפס כי עז העם היושב בארץ...", וכיצד השפיעו דבריו על מעלות משה, כאשר הוא לא עסק כלל בטענותיהם?

לפיכך מסביר רש"י, שהוא דיבר על מעלות מסויימות של משה אשר הפריכו

את טענות המרגלים, כפי שיוסבר

להלן. ט. שלוש הטענות של המרגלים טענות המרגלים היו, באופן כללי, לגבי שלושה ענינים: א) גבורת

התושבים וחוזק הערים בארץ ישראל עצמה = "עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאד וגם ילידי הענק ראינו שם". ב) גם בדרך, לפני הכניסה לארץ ישראל, נמצאים שבעת העמים - "החתי והיבוסי והאמורי יושב בהר, והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן" - שלא יאפשרו להיכנס לארץ ישראל. ג) כשהזכירו את האומות שבדרך לארץ ישראל, הם אמרו בראש ובראשונה "עמלק יושב בארץ הנגב", למרות שאין הוא משבע האומות, כדברי רש"י "לפי שנכוו בעמלק כבר הזכירוהו מרגלים כדי ליראם".

שלושה ענינים אלו עוררו דעות וטענות שונות שהובילו למסקנה "לא נוכל לעלות". ומובן, שסדר הטענות היה מן הקל אל החמור:

בתחילה טענו המרגלים, שלא יוכלו לכבוש את ארץ ישראל מפני גבורת האנשים ועוצמת וגודל הערים בארץ ישראל. אך הם לא הסתפקו בטענה זו. המרגלים ידעו, שישראל הם מאמינים בני מאמינים, והם בטוחים שכיון שהקדוש-ברוך-הוא הורה להם להיכנס לארץ ישראל, הוא בודאי יעשה להם ניסים - והרי הם כבר ראו בעצמם את