84
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
6 לקוטי משה" כפשוטן, שכלב השתיק אותם כדי שיאזינו למשה. אמנם, אין התורה מספרת כאן שמשה אמר אז משהו, אך אפשר להסביר, שכלב השתיקם בטענה שיאזינו למשה, כפי שמסבירים מפרשי המקרא האחרים?. אן: אל משה - שיאזינו למסרי" של משה, אשר הוא (כלב) יאמר להם - "יאמר עלה נעלה...", והמשמעות של "ויהס... אל משה" תהיה: "ויהס (השתיק)" על ידי טענתו "אל משה", ולאחר מכן - "ויאמר (כלב) עלה נעלה וירשנו אותה". מדוע צריך רש"י להסביר, שבמלים "אל משה" הכוונה היא לדברי כלב על משה, ולא אל משה?
ד "וכי זו בלבד עשה לנו
כאשר מפרש רש"י "לשמוע מה שידבר במשה", שכלב השתיק את כולם כדי שיאזינו לדבריו על משה, הוא מסביר את האמצעי שבו נקט כלב: "צווח ואמר וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם"'. השומע היה סבור שבא לספר
שלח א
בגנותו, ומתוך שהיה בלבם על משה בשביל דברי המרגלים, שתקו כולם לשמוע גנותו''. אמר והלא קרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו".
אף כאן יש להבין: מנין מסיק רש"י, שכלב ציין דוקא שלושה ענינים אלו, אשר משה עשה עבורם (קרע את הים,
הערות
- 9. וע"ד פירוש הספורנו כאן. וראה גם אוה"ח ובמ"ח כאן.
- 2. *פ) ועפ"ז מתורצת תמי' גדולה, דלכאו'? איך זה שתק משה ולא אמר דבר כל היום ההוא שהוציאו המרגלים דיבת הארץ וכל הלילה שלאחריו והיום? וגם דברי משה בזה שבפ' דברים (א, כט) - פשטות הכתובי' שם מוכיחה שבאו לאחרי "ותרגנו באהליכם ותאמרו גו'" - שזה הי' לאחרי "לילה ההוא" - כמפורש בפרשתנו (דלא כמש"כ בספורנו כאן באופן "אולי"). וראה במד"ר ותנחומא כאן עה"פ אשתוללו אבירי לב.
- 0. ראיית רש"י שכלב אמר "בן עמרם" ולא
- 4. "משה" ובפרט שבקרא כאן מפורש "משה", וכדברי רש"י ע"ז "במשה": אסור לקרוא לרבו בשמו בלי קדימת תואר של כבוד - כמו "מורי", "רבי" וכיו"ב (סנה' ק, א ורש"י שם). וגם הבן חמש למקרא יודע מזה שהרי למד כבר את הכתוב "אדוני משה כלאם" (בהעלותך יא, כח), שבפשטות מה שהוסיף יהושע "אדוני" הוא מטעם זה וגם בודאי חינכו אותו שלא יקרא את רבו בשמו בלי קדימת "רבי".
- 5. ומכיון שא"א הי' לכלב לקרוא את משה בתואר של כבוד (כי אז לא הי' בכחו להשתיקם), בהכרח לומר שאמר "בן עמרם". ובפרט שלשון זה משתמע לתרי אפי: הם סברו שאומר "בן עמרם" לפי שאינו מחשיבו*, וכאילו שכל המעלה שלו היא רק שהוא בן עמרם (ראה סהנ' מא, ריש ע"ב); ואליבא דאמת, באמירת "בן עמרם" כבדו עוד יותר מזה שה" קורא אותו בשמו ובתואר של כבוד, שהרי י"א (ש"ך יו"ד סרמ"ב סקכ"ד) שבפניו אין להזכיר שמו כלל.
- 1. ומה שכתב רש"י (לקמן יד, כד) "אמר אני עמכם בעצה .. וע"י כן הי" בו כח להשתיקם" - "אני עמכם בעצה" היינו תוכן אמירתו (שבמקומה - היינו בקרא דידן - פירשה במילואה).
- 7. *) אבל אין לומר שמ"ש רש"י "בן עמרם" ולא "משה" הוא רק בכדי שיטעו שכוונתו לגנאי (ראה רא"ם כאן) - שהרי גם מהלשון "וכי זו בלבד עשה לנו" (גם באם הי" אומר "משה") היו סוברים שבא לספר בגנותו, ומנ"ל לרש"י שאמר דלא כנאמר במקרא זה "משה", כ"א "בן עמרם"? ולכן נראה שהוכחת רש"י היא - לפי שאסור לקרוא לרבו בשמו, כבפנים ההערה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.