77

בכך מובן, מדוע בהוכחה של המדרש, ש"ואף"על-פי"כן משה לא חסר כלום", מן הפסוק "קח לך את יהושע...", ומן הפסוק "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה...", מודגש בדברי המדרש "שלסוף ארבעים שנה..." - כי ייתכן שהקדוש-ברוך-הוא השלים למשה את אשר נגרע ממנו כאשר "ואצלתי..." רק "לסוף (או במשך) ארבעים שנה", באומרו אליו "קח לך את יהושע...".

ה. מהי ההוכחה מהפסוק

לפי האמור לעיל מתעוררת שאלה נוספת על המדרש הקודם, אשר מביא הוכחה לכך ש"משה משלו לא חיסר כלום" (כלומר, שגם כאשר "ואצלתי...", לא נגרע ממשה דבר), מהפסוק "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה":

שהרי הפסוק "ולא קם נביא..." כתוב "לסוף ארבעים שנה". ואף אם נסביר שמפסוק זה מובן, שנבואתו של משה היתה באותה דרגה כמקודם, הרי ייתכן שבזמן ש"ואצלתי..." היה "חסר משה מנבואתו", ורק לאחר מכן, "לסוף ארבעים שנה" - השלים לו זאת הקדוש-ברוך-הוא. וכיצד מוכיח המדרש מהפסוק "ולא קם...", שגם

חסר" כבפיסקא יט במדרש. (ג) מה שדוקא בפיסקא זו מוסיף "שלסוף ארבעים שנה", ולא בפיסקא יט - אף שהכתוב "ולא קם נביא גו'" המובא שם, נאמר לסוף מ' שנה - כדלקמן בפנים.

בהעלותך ג שיחות מ

בזמן של "ואצלתי..." - אף אז "לא חיסר כלום"?

ו כיצד "לא חיסר כלום"? ההסבר לכך הוא:

כאמור לעיל (בסעיף ג'), הענין של "ואצלתי", כפי שמובן בפשטות, היה צריך לגרום""' לחסרון אצל משה*',

*17) ראה ג"כ שקו"ט ברמב"ן פרשתנו יא, יז.

8 ולכאורה י"ל שזהו ג"כ פי' (העיקרי, ש"מצאנו לו חבר" - ב)ואצלתי - וע"ד (תולדות כז, לו): לקח ברכתי ויאמר (אעפ"כ) הלא אצלת לי ברכה. וכמפורש בפרש"י שם "אצלת, לשון הפרשה כמו ויאצל (ס"א ויצל)"*, כי ואצלתי אצלת ויאצל - כולם פעל ותוכנם פעולה, משא"כ אצילי (שרש"י מביאו לראי' אשר ואצלתי כאן פי' וארבי) - הוא שם התואר. אלא שבואצלתי יש הכרח "מבחוץ" שלא לפרשו מל' הפרשה (וכבפנים) ולכן מוכרח הפי' בדוחק**.

ועפ"ז יומתק מה שרש"י (בפי' ואצלתי) מסתייע מהתרגום ורק אח"כ מביא "כמו ואל אצילי כו'" (כי מל' המקרא בפ"ע - ה" כמו ויאצל. וכבפי תולדות).