76

"כמדליק מנר לנר", כפי שרואים שבהשפעתו של משה ליהושע היו שני האופנים: "וסמכת - כמדליק נר מנר, ונתתה מהודך - כמערה מכלי לכלי"),

הרי מכך שהמדרש צריך להביא הוכחה "שנאמר ולא קם עוד נביא...", מוכח, שבפשטות היו הדברים מובנים לפי הסברה ש"ואצלתי..." אכן גרם לחסרון או לגרעון, ורק הפסוק "ולא קם..." מחייב את המדרש לחדש, ש"משה משלו לא חסר כלום".

אך אין מובן:

א) בפסוק "ואצלתי..." אין מופיעה לשון של נתינה. מדוע יש להסביר, ללא הפסוק "ולא קם...", ש"ואצלתי"

היה באופן של פגיעה וגרעון במאציל, ולא כמדליק נר מנר?

ב) אם בפשטות צריך להבין שעל ידי "ואצלתי..." נגרם חסרון אצל משה, כיצד נאמר בספרי, ובמיוחד בפירוש רש"י, בפשטות, ש"לא חיסר אורו כלום", בלי להביא לכך שום הוכחה?

ג) כיון שבפסוק "ואצלתי..." אין מופיעה לשון של נתינה, כדלעיל, יש לומר, שהסברה ש"חסר משה מנבואתו", שאותה צריך המדרש למנוע, אינה נובעת מלשון הפסוק, אלא הענין מחייב זאת, כדלהלן בסעיף ז'.

אך לפי זה אין די בכך שהמדרש מביא הוכחה לחידושו, אלא הוא היה צריך להסביר ולבטל את ההכרח לכך מעצם הענין?

בהעלותך ג

ד. בתתילה - נגרע ממשה, ואחר כך ה' השלים לו

על הענין של "ואצלתי מן הרוח..." יש מדרש נוסף", שאף בו נאמר ש"משה לא חסר כלום".

אך במדרש ההוא מושווים דברי הקדוש-ברוך-הוא למשה - "ואצלתי..." - למלך, אשר אמר לשומר, כאשר השומר דרש ממנו "הבא עוד אחרים שישמרו עמי" - "והוי יודע שאין אני נותן להם שכר שמירה משלי, אלא מתוך שכר שנתתי לך, משם הן נוטלין שכרן". והמדרש מסיים ואומר: "ואף"על-פידכן משה לא חסר כלום, שלסוף ארבעים שנה אמר לו*' קח לך את יהושע בן נון ונתתה מהודך עליו, מה כתיב> ויהושע בן נון מלא רוח חכמה, כי סמך משה את ידיו עליו".

מכך מובן, שבתחילה אכן חסר למשה, שהרי הזקנים נטלו את שכרם מהשכר שהיה מיועד וניתן למשה. אלא שאחר כך "לא חסר כלום", כי הקדוש-ברוך-הוא השלים לו את החסר מאוחר יותךל'.