73

14 לקוטי נפשו הוא בתוך העזרה", אך מצד הגוף הוא מחוץ לעזרה. זהו ההיפך מענין ההמשכה מלמעלה למטה של הפסח, המתבטאת באכילת הפסה כפשוטה - הפיכתו לחלק מבשר הגוף הגשמי.

טו. "חמצו קיים" - ניגוד לפסח בכללותו

זהו ההסבר האפשרי בפנימיות הענינים לכך שתקנת פסח שני למי שהיה "טמא לנפש או בדרך רחוקה" מופיעה בתורה שבכתב במפורש, ואילו למי שהיה "חמצו קיים", היתה אפשרית לפי התורה שבכתב בלבד המחשבה, שהוא אינו רשאי לעשות פסח שני, ויש צורך בפירוש רש"י, תורה שבעל-פה, כדי להבהיר שגם לגביו חלה התקנה

של פסח שני: כיון שחמץ הוא הניגוד לענין הפסח בכללותו, בשונה מטומאה ומדרך

רחוקה הנוגדים רק לפרטים מסויימים בעניני קרבן הפסח - העלאה והמשכה, יוצא, שאי ביעור החמץ במזיד דומה לזדון בעשיית הפסח עצמה. ומי שלא הקריב קרבן פסח במזיד, אינו רשאי להקריב פסח שני, כפי שנתבאר לעיל בסעיף ג'.

0 "אין דבר אבוד" אך כל זאת מצד דרגה זו של

בהעלותך א

תשובה, מהותו? של פסח שני, כפי שהיא מופיעה בגלוי בתורה שבכתב, בחינת עשיהל. אך התורה שבעל-פה, כפי שהיא מופיעה בסמיכות לתורה שבכתב - שזוהי מהות פירוש רש"י, המפרש את פשוטו של מקרא - אומרת, שגם מי שהיה מזיד לגבי החמץ, כיון שודונו אינו בעשיית הפסח עצמה בכל זאת, רשאי להקריב פסח שני.

עד שבאה תורה שבעל"פה, כפי שהיא נעלית מתורה שבכתב, ופוסקת, לפחות לפי כמה פוסקים (כדלעיל בסעיף ג'"5) - מצד הענין של "ערבים עלי דברי סופרים..."*, שאפילו מי שהזיד בעשיית הפסח עצמה, יכול להקריב פסח שני.

ויותר מכך: יש כלל5, ש"האומר אחטא ואשוב... אין מספיקים בידו לעשות תשובה", כי "הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא"*, ויש לומר, שהדבר דומה לכלל "אין קטיגור נעשה סניגור"*,