72
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
המתבטאת בעיקר בחלק הקרבן הנאכל על ידי הכהנים או על ידי הבעלים - שקדושת הקרבן חודרת לפנימיות האדם, ונעשית דם ובשר כבשרו.
בקרבן פסח ישנם שלושה ענינים אלו ביתר שאת:
ה"קירוב" בקרבן פסח אינו מדורג, אלא בדילוג, כמשמעות הפשוטה של המילה "פסח"9. כלומר, היהודי המקריב את הפסח "מקפץ" ומתנתק ממציאותו לגמרי, בשונה מקירוב רגיל, שלאחריו עדיין הוא נשאר במציאותו.
ההעלאה ממטה למעלה בקרבן הפסח אינה רק בחלק הנשרף על גבי המזבח, אלא גם בחלק הנאכל, שעליו להיות "צלי אש", ולא "מבושל במים" או בשאר משקים'י, והאש מביעה העלאה ממטה למעלה.
וכך גם מצד שני: ההמשכה מלמעלה למטה המתבטאת באכילת הקרבן ניכרת בקרבן פסח יותר מכל הקרבנות, שקרבן זה "לא בא מתחילתו אלא לאכילה".
כדי ששלושה ענינים אלו יושגו, נדרש א) שבעת עשיית הפסח לא יהיה
בהעלותך א
חמץ ברשות האדם; ב) שיהיה טהור; ג) שיימצא בעזרה:
חמץ מבטא התנשאות וגאוה*. וכיון שעל בעל גאוה אומר הקדוש-ברוךהוא "אין אני והוא יכולין לדור"?י, לכן ה"חמץ" הוא ההיפך מה"קירוב לה" שבקרבן פסח.
טומאה, ובמיוחד טומאת מת - "טמא לנפש" - היא ההיפך מענין ההעלאה ממטה למעלה שבקרבן פסח. טומאה אינה נתפשת, אפילו בשכל האדם*. בדבר שנטמא אין רואים שום שינוי בגשמיותו", כי הטומאה אינה קשורה ואינה ניכרת בגוף, אלא זהו שינוי ברוחניות, הקשור לנשמה* - היא יורדת. ולכן מפריעה הטומאה להעלאה מלמטה למעלה, שצריכה לרומם את היהודי מהעולם הגשמי לעולם הרוחני. ובמיוחד טומאת מת, שכל ענין המוות הוא ירידת הגוף מדרגתו בהיותו חי.
"היה חוץ לעזרה" - פרט זה קשור לגוף, שהרי דין זה חל אף כאשר היה לאדם רצון עז להיות בעזרה, ומצד
הערות
- 2. ראה ספהמ"צ להצ"צ מצות אכילת ק"ק לכהנים, ובארוכה - ד"ה והוא. עומד עליהם תרס"ג, שאכילת מזבח הו"ע הבירור וההעלאה מלמטלמ"ע ואכילת כהנים - המשכה מלמעלמ"ט. עיי"ש.
- 3. רש"י בא יב, יא.
- 4. שם יב, ט וברש"י שם.
- 5. משנה פסחים עו, ב. רמב"ם שם פ"ז ה"ח. (אבל ראה לעיל סעיף ח' והערה 26).
- 6. לקו"ת צו יג, ג. עיי"ש. ובכ"מ.
- 7. סוטה ה, א. וראה תניא פ"ו: ואין הקב"ה שורה כו'.
- 8. ראה רמב"ם סוף הל' מקואות.
- 9. ראה לקו"ת שה"ש ט, ג: אף שאינו נכנס בפנימיות שום דבר נטמא גופו כשנוגע בו, וזהו בחי' מקיף דקליפה.
- 0. ראה משנה סוף מס' סוטה (מח, א. ונת' בלקו"ת תבא מג, ג) שטהרה שייך לריח, והרי ריח היא דבר שהנשמה נהנית ממנו (ברכות מג, ב). ולהעיר גם מזה שענין ההעלאה דקרבנות היא בחי' ריח (לקו"ת שמע"צ צב, ד. ובכ"מ).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.