71

- לכן מבאר רש"י "שהיה חוץ לאסקופת העזרה כל זמן שחיטה", שמדובר כאן דוקא במקרה שבו האדם היה במשך כל זמן השחיטה (טמא או) "חוץ לאסקופת העזרה". אך אם הוא היה לפני כן טהור ובתוך העזרה, לא תועיל לו היותו מאוחר יותר "טמא או בדרך רחוקה".

ומעצם העובדה שרש"י אינו מביא הוכחות לפירושו "כל זמן שחיטה", ניכר, שהענין מובן מאליו, ואין צורך בהוכחה'".

:ג. מזיד בעשיית הפסח או בגרט צדדי

רוב דיני התורה מובנים גם בהגיון, ורק דינים ספורים"* הם "חוקים". ולכן גם דין שאי אפשר להסבירו בשלימותו באופן הגיוני, יש למצוא, לפחות לכמה פרטים ממנו, הסבר הגיוני ככל האפשר, כדי שהוא לא יישאר לחלוטין גזירת הכתוב.

לפיכך יש להניח, שהתורה מבחינה בין מי שהיה "בדרך רחוקה" לבין מי שלא היה "בדרך רחוקה", כי מי שהיה בעזרה ולמרות זאת "וחדל לעשות הפסח", הרי הוא מזיד בעשיית הפסח עצמה. ואילו מי שהיה "בדרך רחוקה", אמנם היתה לו אפשרות להיכנס

בהעלותך א

לעזרה, אך הזדון הוא בדבר הצדדי, בהישארותו מחוץ לעזרה, ואילו בעשיית הפסח עצמה הוא אנוס, שהרי אינו יכול להקריב את הפסח במקום הימצאו, ולכן ניתנת לו התקנה להקריב פסח שני.

וכיון שלפי פירוש רש"י "שהיה חוץ לאסקופת העזרה", הרי "בדרך רחוקה" הוא אונס, יוצא, שאם בתחילת זמן השחיטה הוא היה בתוך העזרה ואחר כך הוא יצא משם, אין הוא נחשב לאנוס. ולכן מסביר רש"י "שהיה חוץ... כל זמן השחיטה".

יד. שלושה ענינים בקרבנות

מהענינים של "ינה של תורה" שבפירוש רש"י זה:

כאמור לעיל, בסעיף ח', יש לפי הפשט שלוש סיבות המעכבות את עשיית הפסח: טומאה, היה מחוץ לעזרה, חמצו קיים.

ההסבר לכך הוא:

באופן כללי, יש בקרבנות שלושה ענינים: א) עצם הענין של הקרבנות, "קרבן לה'" כשמו, מלשון קירוב* - התקרבותו של היהודי לקדוש-ברוךהוא על ידי הקרבן. ב) ההעלאה מלמטה למעלה, המתבטאת בעיקר בחלק הקרבן הנשרף ועולה באש שלמעלה. ג) ההמשכה מלמעלה למטה,