70

שבמושג "רחוקה" הכוונה היא לחוסר אפשרות להגיע לעזרה בזמן, הוא אינו יכול לומר "לא שרחוקה ממש", כי גם ללא פירוש רש"י כבר ידוע ש"לא רחוקה ממש". אלא, הוא אומר "לא שרחוקה ודאי":

לפי הפירוש שלעיל, שבמושג "בדרך רחוקה" הכוונה היא להימצאותו במקום שממנו אין הוא יכול להגיע לעזרה להקרבת הפסח במועד, יוצא, ש"ריחוקו" מעשיית הפסח הוא ודאי: ברור, ללא שום ספק, שהוא לא יקריב את הפסח.

ואילו לפי פירוש רש"י "שהיה חוץ לאסקופת העזרה", אף כאשר ביכולתו להגיע לעזרה בזמן, יוצא, שה"ריחוק" מעשיית הפסח אנו ודאי: בעת הימצאותו מחוץ לעזרה הוא אכן "רחוק" מעשיית הפסת, אך אין זה ריחוק ודאי ומוחלט, כי באפשרותו להיכנס בכל רגע לעזרה, ולהקריב את הפסח.

יב. פסח שני, רק אס היה "חוץ... כל זמן שחיטה"

לאחר שרש"י מפרש, שבמלים "בדרך רחוקה" אין הכוונה "רחוקה ודאי", אלא "חוץ לאסקופת העזרה", ייתכן לחשוב, שהאפשרות שנותנת התורה "ועשה פסח לה' בחודש השני... ", למי שלא הקריב פסח ראשון כי "יהיה (טמא לנפש או) בדרך רחוקה", קיימת גם במקרה שבו היה האדם במשך רוב זמן השחיטה בעזרה, ורק לרגע אחד שהה מחוץ לעזרה:

- אם ההסבר ל"בדרך רחוקה" הוא "רחוקה ודאי", שאז יוצא שהטעם לדין "כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה... ועשה פסח לה'" הוא מפני היותו אנוס, כדלעיל בסעיף ג' - מובן בפשטות, שאם בתחילת זמן השחיטה הוא היה טהור "ובדרך לא היה" ולאחר מכן הוא נטמא ברצונו, או התרחק ל"דרך רחוקה", אין הוא רשאי להקריב פסח שני, כי אמנם אין חובה להקריב את הפסה מיד בתחילת הזמן, ואפשר להקריבו אף ברגע האחרון, ואז הוא הרי היה אנוס* - אך בכל זאת מובן, שבעצם עשותו, לאחר תחילת זמן חובת הקרבת הפסח, פעולה המונעת את הקרבת הפסח - הרי זהו זדון*.

אך לפי פירוש רש"י, "שהיה חוץ לאסקופת העזרה", שאף מי שהיה קרוב לעזרה, והיה באפשרותו להיכנס לעזרה ולהקריב את הפסח ללא מאמץ מיוחד מקריב פסח שני - יוצא, שההבחנה בין "טמא לנפש או בדרך רחוקה" לבין "האיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה" אינה מפני האונס, אלא זוהי גזירת הכתוב. ואם כך, אפשר כבר לומר ש"ועשה פסח לה' בחדש השני..." אפשרי גם לגבי מי ש"יהיה (טמא לנפש או) בדרך רחוקה" רק רגע אחד במשך זמן השחיטה,