69
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
0ך לקוטי ראשון. מדוע, אפוא, נאמר שבפסח שני מותרת הימצאות חמץ בבית, בשונה מפסח ראשון?
לכן מסביר רש"י - "ואין שם יום טוב": הרי ברור, שפסח שני אינו יום טוב. את זאת אין רש"י צריך להסביר, כי הדבר מובן: פסח ראשון הוא זמן יציאת מצרים, ומשום כך הוא יום טוביי. פסח שני חל "בחדש השני", בחודש אייר, לא בזמן יציאת מצרים, ואין הוא יום טוב. וכיון שפסח שני אינו יום טוב'*, אין איסור חמץ5.
לאחר שרש"י אומר "ואין שם יום טוב", כדי להסביר את הטעם לדין "מצה וחמץ עמו בבית", הסבר הנדרש מיד במקום זה, הוא מבהיר, שאין בכך סתירה להלכה המופיעה מיד לאחר מכן*, שבדיוק כשם שבפסח ראשון נאמר "ומצות על מרורים יאכלוהו"*:, כך חל דין זה גם בפסח שני, "על מצות ומרורים יאכלוהו", שיש לאוכלו דוקא עם מצה, ולא עַם חמץ - כי "אין איסור
בהעלותך א
חמץ אלא עמו באכילתו", אך מלבד זאת אין איסור חמץ אחר בפסח שני.
יא הריחוק - אינו ודאי
לאחר כל האמור לעיל עדיין אין מובן, כדלעיל בסעיף ד': (א) דברי רש"י "לא שרחוקה ודאי", ולא "לא שרחוקה ממש", (ב) מדוע הוא מוסיף "כל זמן שחיטה".
ההסבר לכך הוא: הסיבה לכך שאם מישהו לא הקריב את הפסח מפני היותו ("טמא לנפש" או) "בדרך רחוקה", כפי שנראה בפשטות, ללא פירוש רש"י - יכול להביא פסח שני, היא מפני שהיה אנוס. וכיון שכך, סביר להניח, שגודל המרחק אינו תלוי רק במרחק הפיזי עצמו, אלא במשך הזמן שנותר להקרבת קרבן פסח: בתחילת זמן השחיטה המרחק רב יותר, מרחק שאי אפשר להגיע ממנו אל העזרה במשך חצי יום. וככל שמתקרב סוף זמן השחיטה, כך קטן יותר ויותר המרחק הקובע.
לפי זה הכרחי לומר, שהמשמעות של "בדרך רחוקה", גם כאשר לא "נקוד עליו", אינה שהמרחק הפיזי הוא גדול, שהרי': גודל זה קטן יותר בסמוך לשקיעת החמה, אלא - כפירוש הרמב"ן - "שהיא רחוקה לו בעשיית הפסח*, לא רחוקה ממש".
ולכן, כאשר רש"י שולל פירוש זה,
הערות
- 3. וכמפורש בכתוב (בא יב, יד) "והי' היום הזה לכם לזכרון (וברש"י שם: איזהו יום הזכרון ת"ל זכור את היום הזה אשר יצאתם) וחגותם אותו" - "יום שהוא לך לזכרון אתה חוגגו".
- 4. אבל אלולי זאת, אף שאינו בהזמן דיצי"מ, מכיון שהוא במקום פסח ראשון (ועד אשר "בבל חוקת הפסח יעשו אתו") - הי' אפשר לומר שאסור בחמץ (לא רק "עמו באכילתו", אלא) גם בשעת השחיטה, כפסח ראשון.
- 5. שהרי הדין "ביום הראשון תשביתו שאור" (בא שם, טו), שקאי על ערב יו"ט (פרש"י שם), בא בהמשך ובסמיכות ל"וחגותם אותו חג לה'" שבפסוק שלפניו.
- 6. ט, יא.
- 36. בא יב, ח.
- 7. להעיר שגם ט"ו מיל - השיעור ד"דרך רחוקה" בתחלת זמן שחיטה - אינו רחוקה ממש, כדמשמע מפירוש הרמב"ץ כאן.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.