67

לכן מצטט רש"י גם את המילה "או", כדי להבהיר, שכוונתו העיקרית אינה להסביר את הטעם לניקוד, או לפרש שהמשמעות של "בדרך רחוקה" כאן היא "שהיה חוץ לאסקופת העזרה", אלא כוונתו ליישב:

כיון שהפסוק מפרט כאן דוגמאות של הגורמים לאי הקרבת קרבן פסח, מדוע הוא אומר לאחר "טמא לנפש" (מדוע חשוב כאן5), דוקא (ורק) את הדוגמא של "בדרך רחוקה", והרי קיימים. ענינים נוספים, כפי שיוסבר להלן, המעכבים את עשיית הפסח? ותשובתו לשאלה זו היא על ידי פירושו "נקוד עליו... חוץ לאסקופת העזרה... מצה וחמץ עמו בבית...", כדלהלן.

ח. שני חלקי פירוש רש"?י - תשובה לשת: שאלות

לפי הפשט, הסיבות המונעות את עשיית הפסח הן: א) טומאה. ב) היה מחוץ לעזרה. ג) "חמצו קיים" בזמן שחיטת הפסח.

יש סיבות נוספות המעכבות את הפסח: (א) איש לפי אכלו תכסו"*:, (ב) "כל ערל לא יאכל בו"<. אך שני ענינים אלו אינם קשורים לפרשתנו: "איש לפי אכלו תכסו" נאמר, לפי דרך הפשט, רק לגבי פסח מצרים, ולא לגבי פסח דורות*. ו"כל ערל לא יאכל בו"

בהעלותך א

מעכב רק? את אכילת הפסח, אך לא את הקרבתו5.

מתעוררת השאלה:

א) אדם יכול להימצא מחוץ לעזרה מכמה סיבות, ולא רק עקב היותו "בדרך רחוקה". ולכן אי אפשר לשאול על כך לגבי אדם שאינו נמצא בעזרה במזיד. כי לפי ההגיון הפשוט, הוא אכן חייב כרת ואינו יכול להקריב את פסח שני<. אך השאלה היא: ייתכנו גורמים רבים שבגללם הוא אנוס ואינו יכול להגיע לעזרה. ומדוע מוזכרת בפסוק דוקא הדוגמא של "בדרך רחוקה"?

ב) יותר מכך: חידוש גדול יותר הוא כאשר האדם נמצא בעזרה ובכל זאת "לא יוכל לעשות הפסח", כי "חמצו קיים": ייתכנו כמה אפשרויות הגורמות לכך שלאחר תחילת זמן השחיטה הוא יהיה אנוס, ולא יוכל לבער את החמץ? והתורה היתה צריכה לציין, לפחות, דוגמא זו, בנוסף לאפשרות של "דרך רחוקה", שהוא נמצא בעזרה, אך חמצו נמצא ב"דרך רחוקה", ואין באפשרותו לבערן9?