65

6 לקוטי לא יידע זאת התלמיד בעצמו, מתאים היה, לכאורה, לקבוע זאת ב"דיבור המתחיל" נפרד. כי גם לפי הפירוש "שרחוקה ודאי" ייתכן שהתלמיד לא יידע על איזה זמן מדובר. מהו הקשר של המלים "כל זמן שחיטה", המציינות את הזמן שבו היה האדם "בדרך רחוקה", לפירושו של רש"י, לגבי המשמעות של "בדרך רחוקה"זי?

שאלה זו אף קשה יותר: אם אין ברור לתלמיד מתי היה האדם "בדרך רחוקה", הרי אותו ספק קיים אצלו גם לגבי "טמא לנפש", ואם כך, צריך היה רש"י לציין זאת על המלים "כי יהיה", הכוללות הן את "טמא לנפש" והן את "בדרך רחוקה", ולבאר שם, שהכוונה היא ל"כל זמן שחיטה"?

ה. דיני פסח שני בפירוש רש"י זה

לאחר שמפרש רש"י את הניקוד על המילה "רחוקה", הוא ממשיך ואומר באותו "דיבור המתחיל": "פסח שני מצה וחמץ עמו בבית, ואין שם יום טוב, ואין איסור חמץ אלא עמו באכילתו". וכלל אין מובן:

א) רש"י מבאר בפירושו על התורה רק את פשוטם של הפסוקים, ומדוע

בהעלותך א

הוא מביא כאן דינים של פסח שני (ודוקא שלושה דינים אלו*), שאינם קשורים להבנת פשוטם של הפסוקים?

ב) אם רש"י מוצא לנכון להביא דינים אלו, הוא היה צריך להביאם בהמשך הפסוקים, כאשר מפורטים הדינים של פסח שני, ולא בפסוקנו, העוסק במי שלא הקריב פסח ראשון, ובגורמים לכך?

ג) כן אין מובן: אף אם דינים אלו קשורים ל"או בדרך רחוקה", הם היו צריכים להיכתב ב"דיבור המתחיל" נפרד. מדוע מקשר זאת רש"י לפירושו "נקוד עליו...."?

ד) בין שלושת הדינים עצמם קשורים הדין הראשון והדין השלישי - "מצה וחמץ עמו בבית" ו"אין איסור חמץ..." - לענין של חמץ. ולכאורה, צריך היה רש"י להציבם בסמיכות, ומדוע הוא מפריד בין שני דינים אלו על ידי הדין "ואין שם יום טוב"פו?