64
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
היה יכול להיכנס לעזרה*', ויותר מכך: לא זו בלבד שהוא לא היה אנוס, אלא אף לא נדרשה ממנו טרחה מיוחדת - בצעד אחד בלבד הוא כבר יכול היה להימצא בעזרה ובתחילת זמן השחיטה. ואם כך, במה שונה הדבר ממי ש"בדרך לא היה", והיה בעזרה?
לאדם הנמצא בעזרה במשך זמן השחיטה רגע אחד בלבד, ובמשך הזמן הנותר הוא רחוק מהעזרה, מגיע עונש כרת על אי הקרבת הפסח במועדו, ולאדם הנמצא בסמוך לעזרה ממש במשך כל זמן השחיטה ובמשך חצי יום הוא לא הטריח את עצמו לדרוך על סף העזרה - לא זו בלבד שאין מגיע לו עונש כרת, אלא מציעים עבורו אפשרות להקריב פסח שני?!
וכיון שהן מפני לשון הפסוק "בדרך רחוקה" והן מפני תוכן הענין, "חלק" יותר להסביר שבמלים "בדרך רחוקה" הכוונה היא אכן למקום רחוק, מדוע מסביר רש"י "חוץ לאסקופת העזרה"5?
בהעלותך א
ד. שאלות נוספות על דברי רש"י בנוסף לקושי זה על עצם פירושו של רש"י, אינם מובנים גם כמה פרטים:
א) הניקוד מופיע על המילה "רחוקה". ואם כך, צריך היה רש"י לצטט, לכאורה, מן הפסוק רק מילה זו, או, לכל היותר, גם את המילה "בדרך", כיון שלפי פירושו "חוץ לאסקופת העזרה" משתנית המשמעות של המילה "בדרך", שלא כפשוטה. מדוע מצטט רש"י את שלוש המלים "או בדרך רחוקה"?
ב) המושג "ודאי" מנוגד ל"ספק". לפיכך, אינו מובן הניסוח בדברי רש"י "לא שרחוקה ודאי": הוא צריך היה לומר "לא שרחוקה ממש"* וכדומה, ביטוי המצביע על כך שהמרחק קטן ביותר. אך כיצד מתאים לכאן המושג "ודאי", שאינו קשור לגודל המרחק, אלא להגדרה של "ודאי" ו"ספק"?
ג) כאשר רש"י מפרש "לא שרחוקה ודאי אלא שהיה חוץ לאסקופת העזרה", הוא מוסיף "כל זמן שחיטה". ולכאורה, אם רש"י מוצא לנכון לציין את הזמן שעליו מדובר בפסוק, שמא
הערות
- 4. בפי' המשניות להרמב"ם (פסחים שם - וראה גם פ" הרע"ב שם), שגם לדעת ר"א "מאסקופת העזרה ולחוץ" הכוונה שלא הי' יכול להכנס בעזרה בשעת הקרבן, והי" בסוף השעה כשהגיע לאסקופת העזרה. אבל - בפרש"י עה"ת: "שהי' חוץ לאסקופת העזרה כל זמן שחיטה". וראה גם פסחים צד, ב: ואע"ג דמצי עייל.
- 5. לכאורה אפשר להוסיף עוד קושיא: להפי' "חוץ לאסקופת העזרה", למה נאמר "טמא לנפש" - והרי הטמא אסור להכנס למקדש וא"כ נכלל כבר ב"בדרך רחוקה"? אבל אינו. כי י"ל (ובפרט בפשוטו של מקרא) שמה שנקט גם "טמא לנפש" הוא (א) לפי שהפרשה באה בעיקר, כתשובה על שאלת האנשים שהיו טמאים לנפש אדם (כדלקמן סעיף ט). (ב) בטענתם "למה נגרע" התכוונו
- 3. שיוכלו להקריב הפסח במועדו, כדפרש"י (לעיל ט, ז) "יזרק הדם כו'". ולכן הוצרך הכתוב לחדש "איש איש כי יהי' טמא לנפש .. ועשה פסח להי בחדש השני גו'" - ואינו יכול לעשות פסח ראשון. וכבפסחים צג, א: "למה נאמר טמא .. דאי בעי למיעבד בראשון לא שבקינן לי'".
- 6. אף שלשון המשנה הוא כברש"י. ולהעיר, שגם במשנה ישנה גירסא - הובאה ב"שינויי נוסחאות" למשניות: "שרחוקה ממש".
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.