60
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שלאחר מתן תורה, וחוזר וניעור בכל שנה ושנה* בשבת שלאחר חג השבועות, זמן מתן תורה. כאמור לעיל בסעיף א', חידוש זה נרמז בפרשת נשא, הנקראת בדרך כלל בשבת זו:
בתחילת הפרשה נאמר "נשא את ראש בני גרשון". ב"ליקוטי תורה"?%
נאמר, שלמילה "גרשון" יש שתי משמעויות:
א) מלשון "וממגד גרש ירחים"%. כלומר, גירוש והוצאת הפירות
מהתחפרותם הקרקע. בעבודת האדם הכוונה היא לגילוי האהבה המסותרת שלמעלה מהשכל אשר בכל נפש מישראל.
ב) מלשון "ויגרשהו וילך">, או
נשא ג
"גרש את האמה הזאת ואת בנה"% - גירוש הרע של הנפש הבהמית, כך שיהיה "בטל רצונך".
שני פירושים אלו מקבילים לשני הענינים שצויעו לעיל במצות השבת*.
ועל כך אומרת התורה "נשא את ראש בני גרשון" - צריכה להיות נשיאת ראש אפילו בדרגה של "גרשון", ויותר מכך: "גם הם" - שזהו רמז לנאמר בסוף פרשת במדבר, שנשיאת הראש צריכה להיות אפילו בדרגת "קהת", הנעלית מדרגת השבת. וזאת, בדומה לחידוש של מתן תורה, שחל אפילו בענין השבת.
(משיחת ש"פ נשא תשכ")
הערות
- 1. גדול בדפק שביד הישראל, מחמת הארת אור העונג העצמי' דיחידה כו'" (תו"ח שמות תרלב, א) - בדוגמת מ"ת, שפעל גם על דברים הגשמיים.
- 2. נשא כד, גדד.
- 3. ברכה לג, יד. ובפירש"י שם: שהארץ מגרשת כו'.
- 4. תהלים לד, א.
- 5. וירא כא, יו"ד לקו"ת במדבר א, ג. (ובלקו"ת שם (פעם א'): את האמה, כבפנים).
- 6. בלקו"ת נשא (כה, א) דבחי' "בשנותו את טעמו" (שאומרים בשבת) הוא בחי' קהת. אבל שם בהגהה [עפ"י המדרש (במדב"ר פ"ג, יב) "גרשון .. מי שהוא חזק כשן"], דבחי' בשנותו את טעמו ("בשנותו" מענין שן) הו"ע גרשון. עיי"ש.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.