52
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ישראל. ואם כך, כיצד ייתכן, שספירת ששה ימים תיצור מציאות של שבת?
מכך מוכח, שקביעות השבת תלויה בהיותה היום השביעי בספירתם של ישראל.
אמנם, אין צורך בספירת שבעה ימים בפועל על ידי ישראל, אלא די בכך שהספירה קיימת ממילא, שישראל יודעים שזהו היום השביעי.
אך כאשר לא התקיימה ספירה בכלל על ידי ישראל, אפילו לא באופן של "ממילא", כגון כאשר כל היהודים איבדו את חישוב הימים, או במקרה שבו הספירה אינה משמעותית לבני ישראל, שאז אף כאשר הם סופרים יום זה כ"יום השביעי", אין הספירה יוצרת מציאות, הרי אז אין קיימת המציאות של ה"יום השביעי",
ובנאמר "שבת מקדשא וקיימא" יש לשים לב לדיוק במילה "מקדשא" - מדובר על קדושת השבת, לגבי אמירת מקדש ישראל**?.
לפי זה מובן מדוע לפי שיטת הרדב"ז, דינו של ה"משמר יום אחד" הוא מדאורייתא: כיון שקביעת השבת תלויה בספירה של ישראל, לכן כאשר אין אצל יחיד מסויים קביעות של שבת, נקבע אצלו ה"יום השביעי" לשבת, לפי ספירתו האישית.
נשא ג
- ו. הספירה משפיעה על קביעת השבת
אף לפי שיטת רש"י, וכך נקבעת ההלכה", שהדין של "משמר יום אחד" הוא רק מדברי סופרים "לזכרון בעלמא, שיהא לו שם יום חלוק משאר הימים, ולא תשתכח תורת שבת ממנו", הכרחי לומר, שיהודי זה צריך לשמור את היום השביעי כשבת לא רק כסימן, אלא כיון שעל ידי ספירתו נקבע אצלו היום השביעי מדרבנן כיום שבו חלה לגביו קדושת השבת 5.
ההוכחה לכך היא: אילו היה עליו לשמור יום אחד "חלוק משאר הימים" רק כדי להזכירו את תורת השבת, לא היתה חשיבות לשאלה איזה יום הוא "משמר". גם על ידי שמירתו יום אחר, ולאו דוקא את היום השביעי "מיום שנתן אל לבו שכחתו" - לא היתה נשכחת "תורת שבת ממנו". מדוע דין זה, שעליו למנות ששה ימים ולשמור דוקא את היום השביעי שבספירתו, הוא לעיכובא, וללא הספירה הוא אינו יכול לשמור על השבת?
יותר מכך: בגמרא'? מובאת מחלוקת כיצד צריך ה"מהלך במדבר" לספור את הימים כאשר נזכר ששכח את חשבון
הערות
- 26. עיין ברש"י ביצה (שם), ברכות מט, א. ואמרז"ל כזה ראה וקדש ואומרים מקודש כו' דכתיב מקראי קודש כו' ולא הספיקו לומר מקודש ה"ז מעובר (ר"ה כד, א). וברמב"ם הל' קדה"ח פ"ב טוף ה"ח כופל ומדגיש "שאמרו מקודש". ולהעיר משמו"ר פט"ו, כד.
- 7. או"ח סי' שדמ.
- 8. ומ"ש שהוא "לזכרון בעלמא כו'" - היינו שמה שתיקנו שיהא מונה כו' הוא בכדי שלא תשתכח תורת שבת ממנו. אבל תוקף תקנה זו הוא שיהא "חל עליו שבת מד"ס", ע"י מנינו יהי' נקבע אצלו - מד"ס - יום הז' שלו לשבת. ובכ"ז הודגש "לזכרון בעלמא" - דלא כזכרון דמצות דאורייתא (זכר למעשה בראשית - שבת, זכר ליצי"מ כו').
מצוטט ב־2 עמודים
- תורת מנחם בס"ד. שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ה לקו"ש ח"ח ע' 52
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"ד לקו"ש ח"ח ע' 52
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.