40
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
10\ לקוטי עצמך! ובמיוחד, כיון שאתה עמלת כדי להשיגם. אמנם "וברכך ה' אלקיך", אך גם התורה אומרת, שהברכה מתקיימת "בכל אשר תעשה".
על כך נלמדת ההוראה, שכדי לדעת מה לעשות ב"ביכורים", צריך היהודי בראש ובראשונה, כאשר עדיין "איני יודע מה יעשה בהם", או, לפחות, אינו יודע באיזה אופן לתיתם לצדקה: אם למוסרם לגמרי ליהודי אחר, או ליטול חלק לעצמו וכו', להביאם "בית ה' אלקיך", ורק אז ושם הוא יידע את האמת, ש"ניתנין לכהן"?*.
טענת היצר הרע, שבהיותו נצרך הוא רשאי ליטול חלק מהביכורים לעצמו, נובעת רק מכך שהוא לא הגיע להחלטה שהביכורים הם כספי צדקה. למרות החלטתו לתת את הכסף לצדקה, הוא עדיין לא השתחרר מהתחושה שזהו רכושו שלו, דבר שהוא עמל בעבורו. ולכן קשה לו למסור זאת לזולת. אלא, שאילו היה היצר הרע בא וטוען בגלוי: אל תתן ממון כה רב לצדקה, הוא לא
היה מציית לו, ולכן הוא מתחיל בהיחבא בטענה "צודקת": כיון שגם הוא עצמו נצרך, הרי המחלק יכול להשאיר גם לעצמו. כפי שאפשר להסיק בקל-וחומר מהדין "עניי עירך קודמים"*, שהוא עצמו ובני ביתו קודמים לכל אדם'?.
אך כאשר הוא מקיים את "תביא בית ה' אלקיך" - הבאת. ה"ביכורים" לרשותו של הקדוש-ברוך-הוא - התקבל אצלו בפשטות ש"לכהן לו יהיה". לא יעלה על דעתו, שגם לעצמו מגיע חלק מכך, כפי שלא עולה על דעתו ליטול מכספי צדקה אחרים.
וכאשר יהודי נוהג בהנהגה זו, מתקיימים אצלו דברי רש"י בפסוק הבא: "איש אשר יתן לכהן - מתנות הראויות לו, לו יהיה - ממון הרבה", שהקדושדברוך-הוא יעניק לו מידו המליאה הפתוחה הקדושה והרחבה בכל המצטרך לו, בבני, חיי ומזוני ובכולם - רוויחי.
(משיחת ש"פ נשא ובהעלתך תשכ"ט) 1) בבא מציעא עא, א.
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.