37

גדולה* ומתנות כהונה אחרות, (כדלעיל בסעיף ה), אפשר היה להסביר, שבמילה "לו" אין התורה מתכוונת לכהן, אלא לבעלים. כלומר: טובת ההנאה מהתרומה (הבחירה בין "יקריבו לכהן" זה או אחר) שייכת לבעלים'". כפי שקובעת ההלכה לגבי תרומה גדולה, וכן גבי תרומת מעשר וחלה, שהבעלים רשאים לתיתם לכהן לפי רצונם'*.

הסבר זה היה מתקבל גם לפי רצף הפסוקים: בפסוק הקודם נאמר שצריך לתת את גזל הגר לכהן שבאותו משמר**. ולכן מדגישה התורה, שלגבי "וכל תרומה", למרות שהיא דומה לגזל הגר, כפי שהוסבר לעיל בהרחבה, בכל זאת "לו יהיה" - י₪ לבעל התרומה הזכות לתיתה לכהן לפי בחירתו.

ואילו לפי המסקנה "אלו הביכורים", אי אפשר להסביר שב"לו יהיה" הכוונה היא "שטובת הנאתן" לבעלים - כי לגבי ביכורים נאמר "תביא בית ה' אלקיך", ומכך מובן*, שחובה לתיתם לאותו הכהן אשר נמצא אז בבית המקדש.

לפיכך מבהיר רש"י: "תלמוד לומר לכהן לו יהיה", שהמלים "לכהן" ו"לו יהיה" באות ברצף אחד, שלא כבסברה, שלפיה אומר רש"י "אשר יקריבו לכהן" ולא יותר מכך, כפי שהוסבר לעיל. כלומר, במילה "לו" אין הכוונה לבעלים, אלא לכהן.

אך לפי פירוש זה על "לו יהיה" נשארת השאלה, מה מחדש הפסוק במלים "לו יהיה" לאחר שכבר נאמר "אשר יקריבו לכהן"? - על כך ממשיך רש"י ואומר "בא הכתוב ולימד... שיהיו ניתנין לכהן".

אילו היה נאמר רק "אשר יקריבו לכהן", אפשר היה להבין, כיון שהביכורים כרוכים בפרטי הלכות שונות של הבאה לבית המקדש וכדומה, שהיהודי צריך רק להביא את הביכורים לכהן, אך לא למסור לו אותם, בדומה ל"ולקח הכהן הטנא מידך" שבפרשת תבא'", שמטרתו, כדברי רש"י, רק "להניף אותו". לכן מדגישה התורה "לו יהיה", "שיהיו ניתנין לכהן", שהביכורים שייכים לו.

0 "מה יעשה" - שתי פעולות שונות

לכאורה אפשר היה לשאול:

דברי רש"י "ואיני יודע מה יעשה בהם" (ולא "ואיני יודע למי יתנם" וכדומה) מוכיחים, שאין יודעים כלל מה לעשות בביכורים, למרות שבפרשת תבא מפורטות כל הלכות הביכורים,