26

6 לקוטי ה"ציווי" שבהם, אלא מפני החומרה שבפרטים שבהם עוסקים ציוויים אלו.

וכיון שהעובר ח"ו על ציווי מהסוג השני של ציוויי התורה אינו חייב מיתה, הוא נשאר קיים במציאותו, יוצא, שגם כאשר הוא מקיים את ציוויי התורה, הרי הקיום הוא כדבר הנוסף למציאותו.

לעומת זאת, ההתבטלות לאלקות המושגת על ידי ההתבטלות למלך, אשר אז, גם לימוד התורה וקיום המצוות נעשים באופן של קבלת עול מלכות שמים - מעל לתורה עצמה - הרי התבטלות זו היא בעצם המציאות, כדלעיל.

הסיבה לכך היא: התורה היא המשכה מלמעלה למטה, ולכן היא, כביכול, דבר "נוסף", כיון שהיא באה מ"למעלה", ולא מן ה"מטה" עצמו, ואילו המלכות באה מצד ה"עם", מלמטה - "שום** תשים עליך מלך", ולכן היא קשורה לעצם המציאות של ה"עם".

ח. בית המקדש - קדושה בגשמיות

החידוש של דוד המלך לגבי "התחתונים יעלו לעליונים" התבטא גם ב"בית המקדש", הנקרא, כדלעיל בסעיף ה', על שמו של דוד:

החידוש של בית המקדש אינו רק בכך שבו היתה השראת השכינה, כדבר אחד השורה בדבר אחר, אלא שהוא

חג השבועות

עצמו, כלומר, הדברים הגשמיים שמהם נבנה בית המקדש - ה" "מקדש" לה'.

אמנם, גם במשכן היה מצב מעין זה, אך המשכן לא חדר ל"מקום" שבו הוא עמד*, ולא נשארה קדושה באותו מקום". ואילו בבית המקדש, גם לאחר החורבן נשארה קדושה במקום המקדש*.

ט. איחוד שני הקווים - על ידי הבעל-שם-טוב

דובר פעמים רבות על שני הקווים - המשכה מלמעלה למטה והעלאה מלמטה למעלה - שבכל אחד מהם יש מעלה על פני האחר*. ולכן השלימות היא "להוי כדין וכדין"* - שני הקווים יחדיו.

אמנם, חיבור זה יהיה (בגילוי) רק לעתיד לבוא**, אך כבר במתן תורה ניתן הכוח לכך1*. כיון שאז התבטלה