18

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

8 לקוטי ב) מצד הנפש הבהמית והיצר הרע שבהם - "קנאה יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם".

ג) מכך שישראל שרויים "בין העמים" אשר עובדים עבודה זרה.

יד. שלושה סוגים אלו - קשר שונה לעשרת הדברות

כתוצאה מכך שענינים אלו נבדלים זה מזה בהבדלים עיקריים, הם נבדלים גם ביחסם לעשרת הדברות:

עניני הגוף וצרכיו קשורים לקיום הדברות. כגון "עושים מלאכה (שאתם צריכין שבות)", שקשור ל"יום השבת לקדשו". וכן "משא ומתן" המתאים בדרך כלל ל"אשר לרעך", וכדומה. ובודאי "כבד את אביך ואת אמך" המתאים רק כאשר "אב ואם יש לכם".

לעומת זאת, הקשר של נפש הבהמית והיצר הרע לדברות אינו לגבי קיומם, אלא לגבי האזהרה שבהם: כיון ש"קנאה יש ביניכם יצר הרע יש ביניכם", לכן יש להזהירם "לא תרצח...". וכן, משום ש"בין עמים אתם שרויין שעובדין עבודה זרה" - לפיכך הכרחי להזהיר "לא יהיה לך אלקים אחרים".

במדבר ג

ההסבר לכך מובן בפשטות:

גופו של היהודי קדוש. יותר מכך: "ובנו בחרת מכל עם ולשון" אמור בעיקר לגבי הגוף, ולא לגבי הנשמה**. לפיכך, למרות שהוא "נדמה בחומריותו לגופי אומות העולם"", ומסתיר את הנשמה, לא ייתכן שהוא יתנגד ח"ו לקיום המצוות, ולהיפך: קיום המצות בגשמיות קשור אליו, ונעשה דוקא באמצעותו.

מצד הנפש הבהמית והיצר הרע ייתכן לעבור ח"ו עבירה, ואף עבירה חמורה ביותר, עד לגילוי עריות ושפיכות דמים (וגניבת נפשותל), והתורה צריכה להזהיר "לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב".

בכל זאת, גם הנפש הבהמית והיצר הרע של היהודי הם כשלעצמם "שד משדין יהודאין"'5, ובודאי אין צורך

הערות

  1. 7. ראה ד"ה זכור תרס"ה פ"ה (וראה גם בלקו"ת הנסמן שם), שנה"ב מצ"ע היא רק כת המתאווה פשוט (משא"כ כח המסית להתאוות תאוה, עם היותו רק מעורר לרע - הוא "יצה"ר"). ועפ"זד י"ל, ש"קנאה" שייכת לנה"ב. ועפ"ז מובן מה שמחלק בגמרא שם בין "קנאה" ו"יצר הרע".
  2. 8. תניא פמ"ט. ובארוכה - תו"ש ע' 120.
  3. 9. לשון אדה"ז בתניא שם.
  4. 0. מכילתא ורש"י (עה"פ לא תגנוב). סנהדרין פו, א.
  5. 1. לשון אדה"ז בתניא פ"ח.
  6. 6. בתניא שם, שהוא כח המתאווה לדברים המותרים, אבל כח המתאווה לדברים האסורים הוא "שד משדין נוכראין"
  7. 7. [ומה שגם איש הישראלי מתאווה לפעמים לדברים האסורים, הוא מצד שהחיות שבדברים המותרים כשאוכל למלאות תאוותו "נכלל לפי שעה ברע גמור שבשלש קליפות הטמאות" (שם פ"ז), והרי המאכל נעשה דם ובשר מבשרו - לכן נטמאה נפשו הבהמית בטומאת "שד משדין נוכראין"],
  8. 8. אבל בכ"ז, גם אז אינו שייך (גם מצד נה"ב) לטומאת ע"ז ח"ו. ובלשון התניא (פי"ד) שנדמה לו שעודנו ביהדותו (משא"כ ע"י ששרוי בין העמים). כן י"ל בדא"פ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.