2

שעה". אך הקדוש-ברוך-הוא יודע את מספרם של בני ישראל אף ללא ספירתם, ומדוע הוא ציוה שמשה ואהרן ימנו את ישראל?

ב) כיון שמניית ישראל כאן קשורה להקמת המשכן, כדברי רש"י "כשבא להשרות שכינתו עליהם" - צריכה היתה הספירה להתבצע "באחד בניסן"י, ביום שבו "הוקם המשכן",

9) ומה שהמנין דפ' תשא "לידע מנין הנותרים" הי' לאחר יום הכפורים, ולא מיד אחר המגפה - הוא* מפני שאז הייתה "חבתן" בגלוי, [כדפירש רש"י (תשא ל, טזו] כי אז "נתרצה המקום לישראל לסלוח להם. ונצטוו על המשכן". ובפרט על פי משי"ת (לקמן ס"ד) שמנין בנ"י הי' כשהי' בהם שינוי למעליותא, הרי שינוי כזה נעשה רק לאחרי יוהכ"פ ** (משא"כ לפני זה, לא הי' בהם עילוי לגבי קודם החטא, ואדרבה).

ועפ"ז מובנת גם בפשטות השייכות של "לידע מנין הנותרים" ל"ונתת אותו על עבודת אהל מועד" (נדבת המשכן) - כי ריצוי המקום לישראל בהסליחה דיוכ"פ, באופן של "תרצה להם כן'" (ולא רק שנותרו מן המגפה), נתבטא בזה ש"נצטוו על המשכן"*** (ראה במקומות שנסמנו בלקו"ש ח'"ו ע' 214 הערה 29).

*) בפשטות יש לומר, לפי שמיד לאח"ז עלה משה להר ושהה שם ב"פ מ' יום - עד יוהכ"פ. אבל מוכח כדלקמן מלשון רש"י המובא שם. וי"ל שהוכחת רש"י לזה היא ממה שהכתוב מקשר מנין זה ב"ונתת אותו על עבודת אהל מועד".

**) ואולי יש לומר, שזהו אחד הטעמים למה שהוזקק רש"י בפ' פנחס (כו, א) לפירוש שני. ולהעיר שגם בפירושו הראשון שם אינו מזכיר הלשון "חיבה" (אף שיש לומר שסומך עצמו על מה שפירש לפנ"ז). - וראה לקו"ש חי"ח ע' 527 ואילך.

***) ומה שרש"י מפרש שהמנין ה" בכדי לידע מנין הנותרים - אף שלכאורה הי" אפשר לומר שהמנין הוא רק בגלל (השינוי של) הציווי על נדבת המשכן (כברשב"ם ר"פ תשא) - יש לומר: בדרך הפשט (משא"כ בדרך החסידות - ראה לקמן סוס"ה) אין

במדבר א

או, לפחות, מיד למחרת, אם אי אפשר היה באותו יום עצמו"י. מדוע דחו את הספירה בחודש שלם - עד אחד באייר1\?

0 כי י"ל שמצד גודל העילוי דענין המשכן, לא הי' שייך אז שום ענין אחר, אפילו לא הציווי על המנין אף שבא בסיבת הקמת המשכן. [וע"ד המבואר בלקו"ש ח"ו שם (ע' 216), הטעם ש"ויקהל משה" הי' למחרת יום הכיפורים - כי ביום הכיפורים עצמו היו מסורים ונתונים רק לענין התשובה והתורה, ובמילא, לא הי' שייך אז אפילו הציווי על מלאכת המשכן, אף שענינו הוא "כדי שידעו .. שנתכפר להם" (ראה בהנסמן בלקו"ש שם)]. ולהעיר מההוראה כי קאי רבי בהא מסכתא לא תשיילי' במסכתא אחריתי (שבת ג, ב).

1 ע"פ דרך הפשט יש לומר: בנוגע להקמת המשכן מדגיש הכתוב (פקודי מ, ב. יז) שה" "באחד לחודש", וזהו - אחת מעשר עטרות שנטל אותו היום (שבת פז, ב - הובא בפירש"י ר"פ שמיני - ומזה מובן, שזה שייך גם לדרך הפשט). ורצה הקב"ה שגם המנין (השייך להקמת המשכן) יהי' באחד לחודש - ביום זכאי, (ומכיון שביום הקמת המשכן לא ה" אפשר למנותם (כבהערה הקודמת)), מנאם באחד לחודש השני, דוגמה קצת עְכ"פ ליום הקמת המשכן.

ועפ"ז יומתק (א) לשון רש"י "באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאם" - שבא להדגיש בזה ההשוואה שבין ב' זמנים אלו, ששניהם היו באחד לחודש. (ב) מה שמעתיק (לפני פירושו) רק "באחד לחודש"* - ומשמיט תיבת "השני"** - כי

מקום למנות שתי פעמים מצד ענין אחד - משכן (בתחלת נדבתן ולאחר הקמתו), ומכיון שהמנין דריש פרשתנו היא מצד "שבא להשרות שכינתו עליהם". לכן מפרש רש"י שהמנין דפ' תשא הוא "לידע מנין הנותרים" (אלא שמ"מ הי" זה לאחרי יו"כ, כי אז דוקא הי" עילוי, כבפנים ההערה).

*) הטעם מה שרש"י מעתיק גם "וידבר במדבר סיני" - נתבאר בשיחת ש"פ במדבר תשכ"ה. וראה גם לקמן הערה 55.

**) כ"ה ברוב הדפוסים. ובדפוס ראשון מעתיק גם "השני".