363

שגם לכתחלה אין צריך. אבל באמת אינו, כי אדרבה מה"ת מצוה שיצאו וימנם בשבט. והעיקר -- דלפענ"ד, גם בדיעבד הנה לקושטא דמילתא, לא כן הוא ע"פ דין הנגלה, ויסודל:

(8) בסוגיא דבכורות (נח' ב ושם) לכאורה אינו מובן -- דרז'ל בפשיטות העשירי קדש מכל מקום, אף שלא קרא שם וכו', משא"כ בהנוגע ליציאה מדיר -- שמחפשים ראיות והוכחות. ולכאורה שקולים הם וכו'.

(ב) דברי הרמב"ם (הלכות בכורות פרק ח' הלכה ח) שכותב הטעם דפוטר המנין הראוי, דלכאורה הוא רק אליבא דקס"ד שצריכה להיות יציאה בפועל, וכקושית הלחם משנה.

(ג) לשון מפרשי הש"ס דשם וגם נט' עמוד ב', דמשמע דמנין הראוי הוא מעין דכל הראוי לבילה -- יציאה -- אין בילה מעכבת.

(ד) והוא העיקר, איך אפשר לומר דבהעדר יציאה מדיר קדוש לגמרי דמתי חלה הקדושה, שהרי באם יוציאו העשירי דרך דלת אחרת -- אינו קדוש, כי אינו מצורף לתשעה המנוים, ועוד -- מאי שנא מיתה ויציאה מגדר חי לגמרי -- ממוציא החי דרך דלת אחרת,

וכל הניל מתורץ -- באם נאמר אשר הדין הוא דנשתייר עשירי בדיר העשירי מעשר, רק באם אחרי כן יצא חי באותה הדלת, שאז הוברר הענין מלכתחלה דשייך אליהם, משא"כ במת עשירי בדיר, שלא אמרו בברייתא 'דהעשירי מעשר, וכנ"ל דהוה דוגמא יצא בדלת אחרת -- שתשעה המנוים יפטרו רק מטעם דמנין הראוי, ולכן רש"י (בכורות נט' ע"ב) צירף מת העשירי בדיר ויצא בפתח אחר וכתב הטעם דמנין הראוי. ומזה -- בהנוגע לעניננו דעכיפ בתור בירור היציאה מוכרחת וכלקוטי הש"ס להאריזיל שם, והביאני על החילוק -- שאאפ"ל בהנוגע לספירת המלכות דנעשה כל הענין מעצמו, ע'יד שאומרים בספירת הבינה שהיא למעלה מהשתלשלות, וכמ"ש מאז.

(ממכתב יד סיון תש"כ)

, . . להפרכא על מ"ש דהעשירי קדש מכל מקום גם בהיותו בדיר, בד'א אם לאחרי כן יצא באותו הפתח שאז הוברר הענין מלכתחלה, ומקשה דמה איכפת לגו אם יצא והיכן יצא וכו'.

אבע"א סברא ואיבע"א מפורש.

והסברא פשוטה, דהרי יציאה בפתח אחר -- ענינה שזהו מגורן אחר. ולא עוד אלא שעוקר אפילו אם מקודם לזה הי' שייך במנין הראוי. וכיון שכן הוא ביציאה בפתח, הסברא פשוטה דכן הוא ממש במת, שהרי גם מיתת