318

הנקרא טמא). הבא בטבע, אף כי רק לאחרי החטא, ועד כדי כך שאפילו הארבעה הידועים גכ מתו בעטיו של נחש, חטא הקדמוני,

ובדרגות הקרובות יותר אלינו מובן -- מהלימוד זכות של הרב המגיד ממעזריטש על מה שמתלמידי הבעש"ט הרהרו, על מה שמתעסק עם אנשים פשוטים בקירובים נעלים ונשגבים ועשה -- הה"מ -- כמה תיקונים לתקן דבר זה ההרהור ולא נחה דעתו, עד שבאחד הלילות בהלכו בהיכלות דגן עדן עבר דרך היכל אחד אשר תשב"ר שם ולמדו חומש ומשה רבנו הסבירם הכתוב ויפול אברהם על פניו ויצחק, שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, ואם תאמרו איך אפשר הדבר אשר אברהם יהי' מסתפק במאמר השם, תדעו אשר זהו מצד הגוף ואשר גם גוף קדוש בשר הוא.

וישנו -- המגרה יצה"ר עליו, חולי זה יצה"ר, טומאת זיבה,

ואמר רב שמעי' (הבנה והשגה, בחי' בינה) לר' אבא (אשר מורא האב על הבן, אבא -- בחי' החכמה, למעלה מההבנה וההשגה) אימא ביממא (כששמש ומגן ה' אלקים מאיר, ובכל זה רואה ויוצא ונפרד דם. חיות וחמימות בעניני חוץ) תהוי זבה (כי הרי זה מגרה יצה"ר, עד שנעשה כחמרא דבתקופת תמוז קרירא ליי) בליליא (בזמן החושך דאנכי הסתר אסתיר פני) תהוי נדה.

אמר לי' (ר' אבא, שלמעלה מהשגה והבנה, ביכלתו לתרץ הקושיא -- אף שאמת נכונה הקושיא מצד השכל, תורה שבע"פ דעיקר ענינה ההבנה, אבל) עליך (למעלה ממך, למעלה מהבנה והשגה) אמר קרא (תורה שבכתב, שעיקרה האותיות והפסוקים ולא ההבנה, שלכן גם ע"ה מברך ברכת התורה) על נדתה סמוך לנדתה (כל יציאת דם ?חוץ, איזה שתהי', אפשרית רק מפני הסמיכות (וכתוצאה מהחטא הראשון, שפעל בטבע והטיל בה זוהמא) דנדתה), סמוך לנדתה אימת הוי בליליא (הסמיכות והתוצאה מנדתה -- לילה, הסתר האור דשמש הו") וקא קרי לה (תושב"כ מקרא, שקורא להקב"ה) זבה (שאין זה מוכרח כי אם חולי, כי הקב"ה עוזרו, וביחוד ע"י בחי' החכמה שבנפש, ענין המסנ"פ שישנו בכאו"א, שגם בלילה לא יכבה נרו, נר ה' נשמת אדם, וה' יגי' חשכו).