276

מצה היא ,מיכלא דמהימנותא" יי והיינו שמצה היא המזון המפרנס את האמונה, שתהי' לא בבחי' מקיף, כ"א -- (כמבואר בלקו"ת יי בפירוש .ורעה אמונה") ,קבועה בלב האדם.. בבחי' דעת והרגשה".

והנה האמונה מצד עצמה, כשאין עושים שום פעולה שתורגש בפנימיות, אפשר שתהי' בבחי' מקיף כ"כ, עד לאופן ד,גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרייא"*י -- שגם בשעה זו גופא כשאמונתו [היא לא רק בלבו פנימה, אלא שבאה גם בגילוי] מתבטאת בקריאת ,רבש"ע הושיעני", הנה בשעה זו עצמה, עושה הוא היפך רצון העליון (ומבקש מהקב"ה שיצליח לו בזה).

אמנם, גם כאשר האמונה אינה בבחי' מקיף עד כדי כך, הרי אפשר, שגם כשלומד תורה ומקיים מצות, יהי' טרוד בהסוגיא שהוא לומד או בהמצוה שהוא מקיים, ולא ירגיש בעת מעשה האמונה בהקב'"ה גותן התורה ומצוה המצות.

וכל זמן שאין האדם מייגע את עצמו להמשיך האמונה בפנימיותו -- תשאר אצלו האמונה בבחי' מקיף -- עכ"פ באופן השני דלעיל -- ועל עבודה זו של המשכת האמונה בהתורה ומצות שלו, אמרו רז"ל י* ,בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחי'" -- שהתרי"ג מצות ,יעמדו" על האמונה, היינו: שהאמונה וקיום המצות לא יהיו שני ענינים שונים. כ"א, שבקיום המצוה תורגש האמונה במצוה המצוה.

ח. וזוהי המעלה שבמצה ,מיכלא דמהימנותא" שלאחרי לילה הראשון ובפרט בשש"פ על הכזית מצה שבלילה הראשון:

פעולת הכזית מצה ,חובה" היא במל' -- לפרנס את האמונה שלא תהיי בבחי' מקיף לגמרי כ"א תפעול עליו שהנהגתו בחיי היום יומיים תהי' עפיי תורה -- מתאימה לאמונתו; ופעולת המצה ד,רשות", ובפרט בשש"פ היא בהוי' אלקיך -- הרגשת האמונה בהתורה ומצות שלו.

וזהו מ"ש ,וביום השביעי עצרת לה'א": ענינם של ב' השמות הו ואלקים בעבודת האדם הוא -- תורה ומצות ושש"פ הוא ,עצרת (לשון קליטה) להוי' אלקיך" -- המשכת האמונה לתורה ומצות, ובאופן פנימי -- עצרת

פ. הענין ד,סעודת משיח". אף שהוא הנהגת הבעש"ט נתגלה ונתבאר וגתפרסם (ככל עניני תורת הבעש"ט) ע"י נשיאי חב"ד.

ונוסף לזה : בשנת תרס"ו, בעת ,סעודת משיח", הוסיף כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע ענין חדש, והוא שציווה אז להת' לשתות די כוסות *י.

4 היום יום ע' מז.