273

חידוש כ"כ, מכיון שיציימ הוא ענין שאירע כבר, משא"כ בשש"פ שהאדם מצייר ומרגיש (לא רק הענין דשירת הים, אלא גם) השיר דלעתיד באופן שהוא ביוס זה ממש -- הרי מכיון ששיר זה לא הי' עדיין בפועל ויהיי רק אח"כ (ובפרט שפרטי הענינים שיהיו לע"ל אינם ידועים לנו בפרטיות, ורק במה פרטים, מתי מספר, ידועים לנו ממדרשי רז"ל), הרי כשמרגיש את השיר דלעתיד באופן של ,הא" (בלי כ"ף הדמיון). מתבטא עי"ז הרבה יותר הענין ד,יציאת מצרים".

וע"פ הכלל +מעלין בקודש" *, מובן, שהיציאה מהמצרים והגבלות הזמן דאחש"פ, המתבטאה ב,גילוי הארת המשיח" שביום זה, הוא בתוקף יותר (לא רק מהיציאה מ,מצרים" שבלילות הראשונים דפסח, אלא) גם מהיציאה מ,מצרים" שבשביעי של פסח, כי הציור וההרגש של השיר דלעתיד שבשש"פ הוא רק במחשבה או גם בדיבור, אבל לא בענינים של מעשה. משא"כ באחש"פ שאוכלים ,סעודת משיח" הרי ציור והרגש זה בא גם בענין של מעשה.

ונוסף לזה: ע"י אכילת סעודת משיח -- שענין המזון הוא שנעשה דם ובשר ככשרו -- הרי הרגש זה חודר לא רק בכל כחות נפשו, עד לכח המעשה, אלא גם בגופו הגשמי.

ג. הטעם מה שענין הנ"ל נתגלה ע"י הבעש"ט דוקא י"ל שהוא לפי שכללות ענינו של הבעש"ט שייך לגילוי המשיח, וכידוע מענת מלך המשיח להבעש"ט על שאלתו ,אימתי קא אתי מר" -- ,לכשיפוצו מעינותיך (מעינות הבעעו"ט) חוצה".

וכמו שכללות תורת הבעש"ט, מדור לדור היא מתפשטת יותר, עד לאלו שנמצאים ב,חוצה" בדרגא הכי תחתונה -- כ"ה גם בנוגע ל,גילוי הארת המשיח" ו,סעודת משיח" דאחש"פ, שבדורותינו אלה נתפשט הענין בין כו"כ מבנ"י.

ומכיון ש,תורה על הרוב תדבר", הרי מובן שענין הנ"ל שייך גם לאלו שמצד עצמם אין מרגישים ,גילוי הארת המשיח" (שהרי אלו שמרגישים זה מצד עצמם, הם לע"ע רק מיעוט) -- שגם הם, ע"י קיום ההוראה דאכילת ,סעודת משיח", נעשה ,הענין" חלק מגופם (וע"ד דבאכילה דמצוה אין נוגע הכוונה +) ובמילא גם קל יותר שע"י ההתבוננות והציור בזה, יוכלו גם הם להרגיש גילוי זה,

כי הרי הוא כבר ,עומד אחר כתלנו" -- ועוד יותר ,משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים" היינו שכבר ישנם .חרכים" (פרצה) בהכותל. ומכיון שכבר קרוב מאד לביאת המשיח, ,מאָרגן קומט משיח", לכן גם היום -- באחש"פ,

- 66 ברכות כח, א.

ז) אגה"ק של הבעש"ט נדפס בסוף הספר בן פורת יוסף ובכ"מ, 8) שו"ע אדה"ז סתע"ה סכיח.