256

שיחה ז

ימים ראשונים החג הפסת

בענין אמירת הלל בשחיטת הפטח

קודם שאעיר מה שגלפענ"ד במ"ש במכתבו, הנני להדגיש עוה"פ במה שכבר כתבתי במכתבי הקודם*, אולי בלי הדגשה הנחוצה, והוא: בענין זה מצאנו מפורש בתוספתא על אתר י, וכ"ה בתוס': ורמב'ים י, שהלוים הם האומרים את ההלל. והנה רוצים לחדש פלוגתא ודעה דרש"י חולק על בהניל וס"ל דכל ישראל אמרו את ההלל. וע"ז כתבתי דהיסוד לומר דרש"י פליג מצאתי לע"ע רק לשון רש"י בפסחים * וסוכה * ולשון התוס' בסוכה 5, והיסוד אינו מכריח ומספיק כלל וכלל לחדש מחלוקת ודעה מוזרה. ולא עוד אלא שבלשון רש"י זה גופא ניחא יותר לומר שאין זה כוונת רש"י, וכמ"ש כבר.

והנה כותב במכתבו שברש"י פסחים נכון לומר שלא נתכוון רשיי לפרש שגם הישראלים אמרו את ההלל, אבל בפרש"י סוכה קשה לומר כן. והגע עצמך : לפ"ז הרי בפסחים, ששם הוא מקום דין זה, לא נחית רש"י לבאר את הנ"ל, ובסוכה, ששם הובאה המשנה רק להודיענו מספר התקיעות שתקעו בעת שחיטת הפסח ולזה נחוץ לדעת רק זה ששלש כתות אמרו את ההלל ג'פ, יפרש רש"י הדין אם הישראלים אומרים אותו! -- וכבר כתבתי שגם לי התוס: בסוכה יש לתרץ, ואף את"ל שהוא תירוץ בדוחק, הנה דוחק הרבה יותר לומר שרש"י ברמז (ובפירושו שלא במקומו, בסוכה, כפי דברי כתיר) חולק על דעת התוספתא המפורשת על אתר, ובלי הוראת מקור.

עוד כותב שיש ,תלמוד ערוך שכמעט מפורש שישראל אמרו", -- אבל הרי על כרחו יתרץ מאמר זה אליבי' דתוס' ורמב"ם וא"כ ה"ה לרש"י.

בגוף ראיתו דממרז"ל (פסחים צה, ב וקי"ז, א): אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן ונוטלין את לולביהן וא"א הלל, מוכח ,שאין זה עבודה של קרבן אלא דין מיוחד, וישראל הם שאומרים כמו בלולב." וכנראה ראיתו בשתים : א) שכיון שאין זה עבודה אינו שייך ללוים. ב) כמו שבלולב אמרו גם ישראלים, כן צ'*ל גם בפסח.

וי*ל א) כיון דוה דין בקרבן הרי שייך כאן דין לוי -- (ולהעיר מהטעם שפרש"י -- צה, ב ד'ה אפשר -- דכיון דדבר מצוה הוא טעון הלל. וכנראה כונתו שנוסף על שמחה שבדבר יש כאן מצוה. והמצוה היא הקרבת קרבן. ועצ"ע). ב) מי הם האומרים. י"ל דלצדדין קתני: בלולב כאו'א אומר,